י, א

הרוחניי' כמו בג"ע העליון כו' דאעפ"י שיחוד או"א תדירי דל"מ לעלמין וכן יחוד זו"נ כו' אינו אלא לחדש האור וחיות ע"פ מדה הראשונה לבדג שהוא תמיד במדרגה א' לא יוסף ולא יגרע כו' אך כשצריך העולם לשפע חדשה יותר משעור הקצוב להם אינו אלא ע"י היחוד שבק"ש בהעלא' והמשכה להאיר אור חדש ממש בפנימי' או"א ומשם נמשך לח"י ברכות דש"ע וד"ל ובכ"ז יובן שמארז"ל תמליכהו כו' וכן מ"ש כד אמליכתי' למעלה ולמטה כו' תו לא צריכת שהוא ל' ירידה והמשכה למטה גם ע"ד הקבלה שעיקר היחוד בהעלא' ובטול ע"ס בעצמו' כנ"ל מ"מ גם זה היחוד דתמליכהו כו' הוא העיקר גם ע"פ הסוד והקבלה שהרי כל כונת היחוד בעצמות בבטול והעלאה רק בשביל המשכ' תוס' אור החדש והוא ענין המאריך באחד בא"ח דלי"ת דוקא שהוא ירידת המשכה מא"וא לזו"נ שהן יחוד ט"ס דז"א במל' באותיות אחד ואחד ז' רקיעים וארץ וד' רוחו' הוא עפ"י הנגלה והכל ענין א' אלא שבל' הגמרא מוסתר הענין ומדברי' בו"ק גשמיי' והכונה הוא לו"ק הרוחניי' שרש הו"ק גשמיי' כמ"ש הנה מקום אתי כו' כנ"ל בענין לך ה' הגדולה כו' וכן ד' רוחות הוא ד' רבתי דלאה או רחל כו' וד"ל אך עדיין י"ל למה דברו רז"ל ביחוד דק"ש בו"ק גשמיים וע"פ הקבלה עיקר היחוד בו"ק העליונים דאצי' שהן שרש האמיתי דו"ק דבריאה ויצי' עד ו"ק דעוה"ז הגשמי כי הגם שכל דבריהם נבנין ע"פ הסוד דוקא והסתירו דבריהם בלשון הנגלה לכל אדם אבל במצות ק"ש אם עיקר היחוד הוא למעלה היה להם לפר' ולא לסתום כו' אך הענין הוא שבכונה דברו בו"ק גשמיי' דוקא להיות ידוע בפי' לך ה' הגדולה כ' שהן ו"ק דמקו' מעל' ומט' מזרח כו' כשנק' אלופו ש"ע או מקומו ש"ע וכן ברוך המקו' כו' הוא בבחי' ירידה והמשכ' מו"ק הרוחניי' שלפני האצי' בו"ק דאצ' שנק' עול' ומקו' למעלה כמו הנה ה' יוצא ממקומו וכן ברוך כו' ממקומו וכן הנה מקום אתי ממש אבל כשנק' פלא למעלה מהיות אלופו ש"ע כנ"ל והיינו כשאין העולם מקומו שזהו בחי' בטול הו"ק עליוני' ויחודם והתכללותם בעצמות ממש ובהעלאה ובטול זה דוקא הוא שגורם ירידה והמשכה מעצמו' המאציל להיו' אלופו ומקומו ש"ע כו' בו"ק דאבי"ע ונמצא כשמתחדש בכל יום מע"ב מתחדש התהוות המקום דו"ק הגשמיי' מאין ליש ממקור הראשון דו"ק דאצי' וא"כ בכל יום מתחדש מזרח חדש שלא היה אתמול וכן במעלה ומטה כו' לפי שנמצאי' משרש שרשן הראשון לד' רוחות דאצי' שבד' רבתי עד ד' רוחות עוה"ז הגשמי' שלנו וכאשר מחדש המאציל לו"ק דאצי' בא ממילא בסדר השתלשלות מאצי' לבריאה בבחי' טו"ע עד ו"ק דעשי' וא"כ מוכרח להתהוו' מזרח חדש וכן שארי הרוחות מחדש בכל יום מרוחניות לגשמיות אך אין זה כ"א בהקדי' תחלה בבחי' היחוד וביטול דו"ק מיש לאין מלמטה למעלה וכמ"ש לך ה' בבחי' ביטול כו' והוא ביטול מקום דו"ק גשמיי' דעשי' לו"ק הרוחניי' המהווה כו' וכן עולה ונכלל ו"ק דיצי' בבריאה וו"ק דבריאה בו"ק דאצי' ודאצי' בעצמו' כו' ולפ"ז עיקר היחוד תלוי בו"ק הגשמיי' שכאשר התחתון עולה ונכלל בעליון ממילא יעלה הכל עד רום המעלות אך זהו דוקא בבחי' ההעלאה וביטול תלוי בתחתון תחלה ולכך בכוונה ארז"ל בו"ק הגשמיו' דוקא מפני שביחוד שלהן תלוי יחוד דו"ק הרוחניי' העליונים כו' אבל בבחי' ההמשכה מאין ליש מלמעלה למטה נהפוך הוא שהעיקר תלוי בו"ק הרוחניי' היותר עליונים דוקא מאחר שהן שרש הראשון כו' וזה שבענין תמליכהו בשמים כו' יש ב' פי' הפכיי' א' בבחי' הבטול והעלאה מלמטה למעלה שאז הו"ק גשמיי' עיקר כנ"ל והוא מפני שלשון מלוכה הוא בחי' בטול הרצון מכל וכל לקבל עומ"ש שהמלוכה הוא ענין ההתנשאו' הנבדל ומרומם בערך וה"ז בחי' בטול היש לאין כמ"ש