י, ב

במ"א עמ"ש בזהר בענין גבורי כח עושי כו' והפי' הב' היפוכו שהוא מ"ש תמליכהו בשמים וארץ דוקא שזהו בבחי' ירידה והמשכה למטה להיות מלך בשמים וארץ וד' רוחות העולם שיהי' נק' אלופו ש"ע כו' ובאמת הגם שבבחי' ירידה והמשכה מלמעלה למטה העיקר תלוי בעליון יותר אבל בבחי' המלוכה יש ב' דברים הא' ההתנשאו' שמצד עצמו שהוא מרומם לבדו כו' והוא בבחי' ההעלאה דאור א"ס למעלה עד אין קץ כו' והב' התפשטו' מלכותו על עם דוקא שכל שהעם נפרד ביותר בזה יתכן יותר ריבוי התפשטו' המלוכה עד למטה מטה כמו גם בהיכלות דק"נ כמ"ש מי לא ייראך מלך הגוים וכן מלך אלקים על גוים וכתיב מלכותך מכ"ע כו' וזהו ענין בשכמל"ו שיש בו יתרון מעלה מיחו"ע (כמשי"ת בפנים באורך) לפי שנעוץ תחב"ס וסוב"ת שהוא עמ"ר בעמ"ת דוקא ולכך דברו רז"ל בו"ק גשמים דוקא בין מצד ההעלאה בין מצד ההמשכה דתמליכהו שהוא למטה בו"ק גשמיי' דוקא וד"ל:

(ך) ומעתה י"ל ענין בשכמל"ו מהו עיקר הכוונה בו בדרך כללות והוא בחי' יחו"ת כמאמ' כגוונא דאינון מתייחדי' לעיל' בא' אוף הכי איהי אתייחדת לתתא כו' וכמ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד והוא למהוי אחד באחד כו' וידוע שזהו המאמר שאמרו השבטי' ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך כו' (וכמ"ש במס' פסחים בפ' מקום שנהגו (דנ"ו) אמ' רשב"ל כו' ביקש יעקב לגלות כו' עד אמרו לו בניו שמע ישראל כו' כשם שאין כו' פתח יעקב ואמ' בשכמל"ו אמרי רבנן היכי נעביד כו' עד התקינו שיהיו או' אותו בחשאי והטעם הוא כי יעקב הוא בריח התיכון שמבריח מקצה העליון דכתר למל' להיות יחוד עליון דאצי' מאיר גם בבי"ע ולכך פתח יעקב וא' בשכמל"ו ומשה שהו' מלגיו בבחי' דאצי' לא א' בשכמל"ו וע"כ או' בחשאי רק לע"ל יאמרו בשכמל"ו בקול רם לאחר תשלום הברורי' דעה"ד כו' וד"ל) והנה יש להקדי' לזה ביאו' הפסוק שאו מרו' עיניכ' וראו מי ברא אלה כו' דהנ' לכאור' כבר ידוע לכל שברא ה' שמי' וארץ וכל צבאם יש מאין ומה או' שישאו למרום עיניהם לראות ולהתבונן מי ברא אלה יש מאין כו' אך הנה הנביא מוכיח לישראל שיתבוננו ויראו בחי' גלוי אור עצמו' א"ס ב"ה גם במה שכבר ברא יש מאין בבחי' גבול ותכלית שבזה דוקא יש הארת אור א"ס ממש מפני שהפעולה בדומה לפועל אך אם הפועל האלקי בחי' א"ס איך בבחי' הגבול ימצא בחי' הבלתי בע"ג הרי זהו שא' המוצי' במספ' צבא' שאע"פ שמי ברא אלה מ"מ מוציא במספר וגבול ובזה דוקא יראו שיש בכח זה עצמו כח של א"ס עצמו וזהו וראו מי ברא אלה כו' שאעפ"כ כח עצמו' א"ס ב"ה בפעול' זו וזהו עיקר ענין כונה האמיתי' בבשכמל"ו שברוך זה היינו בחי' ירידה והמשכ' למטה משם כבוד מלכותו כו' ואע"פ שאא"ס למטה עד אין תכלית מ"מ מוציא במספר כו' וכללות הענין הוא דכמו שביח"ע בע"ס דאצי' בהויה אחד ה"ז בחי' העלאה והתכללות לאין שיעור למעלה בעצמותו כנ"ל כך הוא בבחי' הירידה למטה ביחו"ת בבשכמל"ו ג"כ בבחי' א"ס ממש לפי שעצמות אא"ס ממש שורה במדת מל' דאצי' שמסתתר בבי"ע כמו ששורה ביחו"ע דאצי' וז"ש דאיהו וחיוהי חד ביח"ע בע"ס דאצי' ואיהו וגרמוהי חד במל' דאצי' בבי"ע שעיקר ענין השפע זו הוא בבחי' אותיות דמל' שלזה נק' המל' בחי' כלי בכלל ובפרט כידוע דמבחי' מל' של כל ספי' וספי' הוא שנעשה בנין ע"ס דמל' באו"כ כמו מבחי' מל' שבחכ' נעשה חכ' שבמל' וממל' דחסד דאצי' נעשה חסד שבמל' כו' וזהו איהו וגרמוהי הן בחי' הכלים חד ממש כמו ביחו"ע וכמ"ש כי ה' הוא האלקי' כולא חד וזהו ה' אחד ושמו