י, ג

אחד למהוי אחד באחד כו' וזהו שא' השבטי' כשם שאין בלבך כו' וכמאמ' כגוונא דאינון כו' אוף הכי ממש כו' וד"ל ולהבין זה הנה לכאורה מובן מכלל זה שבודאי מפני שכח של א"ס עצמו שורה במדה זו דמל' ע"כ יש בכח מדה זו להשפיע מאין ליש בלי שיעור כלל וכלל וכך אנו רואים גם למטה מטה בסוף מדרגות המל' בבי"ע עד בחי' מל' דמל' דעשי' שמהווה ז' רקיעים וארץ שהן צבא השמים המורכבים מד"י רוחניי' וגשמיי' ד"י בארץ שידוע ששרשם מז' מדות דמל' מבחי' חסד דמל' דמל' דעשי' נתהווה רקיע הראשון ומגבורו' דמל' דמל' רקיע השני עד הארץ הלזו נתהווה ממל' דמל' דמל' דעשי' ושרש הכל הוא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר לבריאה כידוע והיינו ענין ד' רבתי דאחד שע"ז אמר תמליכהו בשמים וארץ שהן ז' רקיעים וארץ וארבע רוחות כו' ולכאורה מה צריך עוד לכונה דבשכמל"ו וכמ"ש כד אמליכתי' כו' תו לא צריכת ובאמת הרי אין הלכה כאנשי יריחו שהיו כורכין את שמע אדרב' עיקר הכונה עכשיו ביחו"ת דבשכמל"ו דוקא מפני שיש בו יתרון מעלה מיחו"ע דפסוק ראשון (וכמשי"ת בפנים באורך) והנה י"ל תחלה ענין הסתירה לזה שמובן לכאורה דאין שיעור בשפע זו דמדת המל' בכל עולם עד למטה בעה"ז א' מה רבו מעשיך ה' כו' וכמו שאנו רואים בשפע רוחניות לגשמיו' כמו מכל עשב שצומח שהמזל מכה ומגדלו מרוחני אל הגשם ויש רבוי רבבות מיני עשבים שצומחים מחדש בכל יום כמ"כ ודאי כחות רוחניי' דמזלות המשפיעי' יש ריבוי רבבות וכל א' כח רוחני מובדל בפ"ע ואדרבה רק חלק העשירית מן כחות המזלות בא לכלל שפע לגדול הגשמיו' והוא בחי' מל' שבהם לבד וא"כ הן י' פעמי' כמוהם וכך שפע המזלו' לכל חי ומדבר כמו מזל מחכים כו' וכפי ערך הגשם של דצח"ם וארמ"ע לגבי רוחניות דמזלות כך ממש ערך המזלו' נק' גשם לגבי כוחות העליונים שעלולים מהם וגם זה בא אליהם השפע רק מחצוני' שבעליוני' שהוא חלק העשירי' לבד וכך העליונים לגבי העליוני' עליהם כאופני' וחיות הקודש שמקבלין דין מן דין כו' ועד"ז הולך ועולה מלמטה למעלה מעשי' ליצי' ומיצי' לבריא' כמו בג"ע בנשמות ומלאכי' עד מקור כל העולמו' כול' שהוא בחי' מל' דאצי' שבבי"ע שכולל הכל היינו שכולל כל רבוי הכחות העליוני' המשתלשלי' ומסתעפים זמ"ז עד סוף דצח"מ דעשי' וזה שכתוב גדול אדוננו ורב כח כו' שכולל כל הכחות העלולים ממנו מאין ליש שהוא ודאי בלי שיעור כלל ואמנם בהיות עדיין הכל בכח ובהעלם במדה זו במל' טרם שיוצא לפועל גילוי השפע הן הנה הנק' בחי' הכלים והוא בחי' רבוי האותיות וצרופי' האלקי' שכלולים במל' והיינו כמ"ש שבצלאל הי' יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ואותיות הללו יש בהן ב' מדרגות כידוע א' אותיות עצמיי' והוא נק' בחי' כלים פנימיי' כמו מל' שבחסד ומל' שבגבורה שבמדה זו דמל' דאצי' והב' אותיות שיוצאין לחוץ כמאמרות יהי אור ויהי רקיע דאתוון אתגליפו בקול ודבור שמלובש בתוך כל בריאה ממש ונק' כח הפועל בתוך הנפעל וכמ"ש אדני בם ממש כו' ונק' אדון כל המעשי' ממש וא"כ יש להבין דודאי לפי ערך כח א"ס שמאיר במדה זו דמל' גם הצרופי' לאין שיעור וכמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב כו' ולפ"ז הי' ראוי להיות גלוי צרופי' להוות הבריאה ממש ג"כ לאין שיעור ממש כי מאחר דכח הפועל הוא בנפעל ממש וכח הפועל בא מכחו של א"ס עצמו שע"ז א' איהו וגרמוהי הן אותיות וכלים דמל' חד ממש ולמה אמ' המוציא במספר צבאם במספר דוקא שזהו דבר והיפוכו לכאורה דאיך ימצא מספר וגבול מכח ואור א"ס הבלתי בע"ג ולא עוד אלא שהוא