יא, א

ה' כו' ומ"מ באים במספר וגבול וזהו אע"פ שמי ברא אלה מבחי' כחו של א"ס עצמו מ"מ מוציא במספר צבאם דוקא (והיינו מדרגה הב' דאותיו' שיוצאים לגילוי אבל מדרגה הא' דאותיו' שבעצם המל' אין להם שיעור ומספר כלל וזהו מה שמצד השפע עצמו אין לה שיעור כלל גם כאשר תבא לידי מספר והוא ג"כ ענין החידוש מע"ב בכל יום לאין שיעור כנ"ל) וזהו שמתרץ דבריו בסיפא דאין זה דבר והיפוכו כלל מרוב אונים כו' פי' מרוב אונים שהוא כחו של א"ס בעצמו שאין לו שיעור למעלה ואין לו תחלה כו' שעי"ז ממילא מחייב שאין שיעור לכח התפשטותו למטה (והוא רבוי האותיות לאין שיעור בעצם מדת המל') מאותו הכח עצמו הבלתי בע"ג הוא כל יכול ית' להוציא במספר וגבול דוקא והוא מ"ש מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר לו שפעו כפי המדה דוקא והן הן גבורותיו לצמצם כפי המדה וזהו יותר רבותא וכן יתפרש כפשוטו לא נעדר לא נפסק ונחסר לו השפע שזהו כח החידוש שאין לו הפסק כלל כנ"ל והכל א' וד"ל ולהבין זה בתוס' ביאור הנה יובן עד"מ מנביעת האותיו' מן השכל שבמוח שנובעי' ונמשכי' תמיד בלי הפסק כלל היינו לכל אופן גילוי אור השכל מתהווה מיד צירופי אותיות ואין שיעור לנביעה זו ואע"פ שעצם מהות האותיות הן כלים מגבילי' לאור השכל ההיולי שהרי באים בצירופי' ותיבות במספר מוגבל מ"מ גם הן בלתי מוגבלי' כאור השכל שנובע מלמעלה מן השכל ממש מאחר שנביעתם תמידית להגביל בכל אופן שיאיר אור השכל לפי שידוע שהכלים והאותיו' יש להן שרש בבחי' מקור מיוחד כמו שיש שרש להאור וכמו שאין שיעור לאופני מציאת האור כך אין שיעור לרבוי הכלים והאותיו' רק שאופן ריבוי הכלים בא להגביל ואופן ריבוי האור הוא בא בבחי' התפשטות וכך הוא בכל צורה וחומר שנק' או"כ או משל ונמשל שלפי ערך ריבי הארת הנמשל יבא ריבוי המשל כמו וידבר ג' אלפי' משל כו' כידוע שהמשל חומר והנמשל צורה כו' ואדרב' הרי יש כח רב יותר במקור הממציא וממשיך הכלי שהוא המשל יותר מכח שבמקור הממשיך האור שהוא הנמשל ולזה אמר כאשר יאמר משל הקדמוני כו' שהתורה הנגלי' לנו דוקא נק' משל הקדמוני להיותה בבחי' אותיות וכלים מגבילי' שזהו יותר גבוה בשרשו מאור דתורה ונק' תורה הקדומה שקדמה לעולם הנאצל כו' וזהו דוקא בתשבע"פ מל' קרינן לה שבא הדבר במדה וגבול עפ"י דקדוקי סופרים ששרשה בחכ' התורה הקדומה שנאמר בה ארוכה מארץ כו' וז"ש א"ח עט"ב (כמ"ש בד"ח באריכו' בענין זמד"ר כו') וכך יובן בשרש בחי' האותיות שבמל' ביחו"ת בשכמל"ו שבאים בבחי' גבול ומדה דוקא כמ"ש המוציא במספר שזה בא מכח של עצמות חכ' הקדומה שלמעלה מבחי' יחו"ע בע"ס דאצי' דאיהו וחיוהי כו' וז"ש וראו מי ברא אלה יש מאין באותיות שנבראו בהן בפ"מ דוקא שמוציאם במספר דוקא ולכולם בשם יקרא ה"ז בא משרש כח העצמות יותר והוא מרוב אונים ואמיץ כח כמו גדול אדונינו ורב כח כו' הרבה יותר מכח אור ההתגלות והתפשטות האורות דע"ס כו' ונמצא דיח"ת דאיהו וגרמוהי חד שבמל' שרשו יותר עליון מיח"ע דאיהו וחיוהי כו' וע"ד דוגמא בכל מאמר מי' מאמרו' כמו ויאמר אלקי' יהי רקיע הרי זה המאמר בא במדה וגבול לאופן התהוות הרקיע לבד ושרש אותיות יהי רקיע תחלת נביעתן מבחי' אור החכ' שבראש שבא בחכ' בסוף בדבור וקול הרי ודאי יש לאותיות יהי רקיע שרש במקור העליון יותר מגוף מקור האור דחכ' שבראש שנמשך באותיו' השכל ומן השכל שבמוח לדבור כי הכח והשרש להגביל באותיות ממש שרשו עליון מכח ושרש ההתגלות והתפשטות אור מטעם הנ"ל וד"ל (וכל שבא בהגבלה יותר שרשו עליון יותר כמו בלוחות דכתיב והמכתב מכתב אלקים כו' הרי מעשה הכתב של י' הדברות יותר נעלה מי' הדברו' שבדבור