יא, ג

דוקא והיינו לקרות לכל א' בשם המיוחד לו והיינו תחלת הכל דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן ומטעם הנ"ל שבהגבל' הכלים ביותר שם הוא מבחי' ומדרגה היותר עליון שבעצמות א"ס וז"ש בסיפא מרוב אונים ואמיץ כח שבעצמותו ממש איש לא נעדר שפעו במדה וגבול המיוח' לו דוקא משום דהא בהא תליא דוקא וד"ל והנה מכ"ז יובן ג"כ בשרש כל הברואים שהוא בחי' המל' שהאותיות די' מאמרות שבאים בהגבלה ממש בתוך כל נברא ממש הוא יותר עליון בשרשו מעצמות אור הראשון שבחכמה ורצון דמע"ב שהוא מאמר דבראשית כו' כנ"ל ובזה יובן ג"כ שרש יתרון מעלת יח"ת דבשכמל"ו דאיהו וגרמוהי כו' שזהו קריאת והמשכת האור האלקי ברבוי האותיות דשם כבוד מלכותו עד התהוות דצח"ם דעשי' על יח"ע דאיהו וחיוהי חד כנ"ל וד"ל וזהו לכו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות פרטיים דמלאכים שהן ע"ש השפע והפעולה למטה דוקא שנק' מפעלות אלקים בארץ ע"י שלוחי השפע דמלאכים שלכולם בשם יקרא בעצמו דוקא כנ"ל) והנה ע"ד כל הנ"ל במלאכים דבי"ע כך יובן ג"כ למעלה בעולם האצי' שיש שם ג"כ חלוקי דצח"מ ובחי' דומם דאצי' נק' אבן וצומח נק' עשב או תפוח ועץ וכן בחי' החי והמדבר דאצי' כו' והכל הוא רק ע"ש בחי' ההשפע' והפעולה מאצי' לבריאה וע"כ בחי' המל' שהוא בחי' ההשפעה כללית מאצי' לבריאה לפעמים נק' בשם דומם כמו אבן מאסו הבונים אבן הראשה או סלע ועפר וכה"ג ולפעמים נק' בשם צומח כמו כשושנה בין החוחים כו' ולפעמים בבחי' חי בחי' בהמה וחיה ולפעמים בבחי' מדבר בחי' אדם ובאצי' עצמו נק' המל' בחי' דומם והמדות בחי' צומח וחו"ב חי כו' כידוע והכל ע"ש הפעולה וההתפשטות להיות שעיקר ההתפשטות והפעולה הוא מבחי' המדות חג"ת ע"כ כאשר השפע באה מרוחניות לגשמיות בכלל שהוא מאצי' לבי"ע נמשך מבחי' המדות כמו כשושנה כו' דאית בה ג' גוונין חוור וסומק וירוק ונק' מדות חג"ת שבצומח להיות' בחי' משפיע לג' עולמות בי"ע עד ע' שרים דעשי' והן ענין שית תיבין דיח"ת דבשכמל"ו וד"ל אבל ביח"ע דשמע ישראל הוא ג"כ בבחי' המדות ו"ק מעלה ומטה כו' אך הוא למעלה מזה והוא בחי' מקור המשפיע לבחי' המל' כידוע דועד בחלופי אותיות דאחד וזהו שצריך להאריך באחד דוקא וכמ"ש כד אמליכתי' בשמים וארץ וד' רוחו' פי' אמליכתי' בו"ק הגשמיי' שבבחי' המל' שיושפע מו"ק דז"א וכמ"ש ה' מלך גאות כו' ונק' מלך לעולם כו' ויובן זה עד"מ ההפרש בין ג' גוונין דשושנה בחי' צומח לבד לג' גוונין דתפוח חיוור וסומק כו' דאע"פ שהתפוח ג"כ צומח הוא אבל יש בו טעם מתיקות או חמיצות לבד עצם מהות התפוח אבל הוא חיותו ורוחניותו כו' וטעם המתיקות שבו מורה על עצם חיותו בבחי' החסדים שיחי' לנפש וטעם המרירות לבחי' החריפות והוא בחי' הדין והטעם הממוצע הנק' עריבות כו' והיינו בחי' חי שבצומח כידוע שבצומח ודומם יש ג"כ בחי' חי ומדבר בהעלם אבל בגלוי החי שבצומח הן בחי' הטעמי' שמורכב מג' מדרגות דחג"ת כו' וכן במלאכים יש שנק' עצי היער בחי' צומח לבד ויש בהן מבחי' החי והן ג' גוונין דתפוח שגדל בעצי היער והוא בחי' המדות דחי בצומח וכך יובן באצי' עצמו דבחי' המדות חג"ת דאצי' כאשר מאירים ??? נק' בשם תפוח וז"ש כתפוח בעצי היער כן דודי כו' שמשפיע למל' שהן ו' תיבין דבשכמל"ו לפעמים בחסדים ולפעמים בגבורות כמו משל מתיקות וחמיצות שבתפוח כו' והמל' נק' שושנה בג' גוונין דצומח להיות שמשפיע לעולם הנפרד כו' וכמו מדת חג"ת ששייך למעשה בלבד שנק' חג"ת שבנה"י אבל מה דמל' הוא סוף מעשה להשפיע ממש נק' נה"י שבנה"י וזהו ההפרש בין ד' רבתי לבשכמל"ו אך מפני