יב, ב

דהנה בחי' השגת המהות ועצמות דא"ס ב"ה הוא ע"י עסק התו"מ עכשיו וזהו ודברת בם וקשרת' כו' דהתורה היא מוה"ע חכמתו ורצונו והגם שנובלות חש"מ תורה שבאה לברר עה"ד טו"ר שזהו בחי' חצוניות דח"ע העצמית עכ"ז נחשבת ממוה"ע ממש ולא השגת מציאות לבד שהרי מאחר שבכח חכמה שבתורה לברר לעה"ד טו"ר ודאי שרשה בעה"ח שלמעלה מעה"ד והוא קודם שנפלו חצוניות או"א ונשברו ז' המדות וכמ"ש ימותו ולא בחכמ' וזהו עיקר ההפרש בין חכמה דתורה לכמה שבמע"ב שכולם בחכמה כו' שהוא חכמה דאצילות שבמל' שמסותרת בבי"ע שבשבירת הכלים נפל בחי' אחוריים דחכמה בעה"ד טו"ר והן שרש חכמות חצוניות דקליפה משא"כ חכמה שבתורה הגם שהיא מנובלות חש"מ אבל למעלה מחכמה דאצילות ולא היתה בבחי' נפילה ושבירה כלל וכלל וד"ל ויובן זה ממה שאנו רואים בחכמה שבתורה למטה שהגם שמלובשת בענינים גשמיי' דדצח"ם כו' יש בה גלוי אור א"ס ממש בנשמות העוסקים בתורה לשמה עד שזכו לרוה"ק ונבואה כרשב"י ור"ע והלל הזקן וכה"ג מפני שדבר ה' שבתורה נעשי' כלי למוה"עכ א"ס ב"ה וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו' ואינה מסתרת כלל עצמות אורו אדרבה היא בחי' כלי להכיל עצמות אורו ממש וזהו באורך נראה אור העצמות והיינו באור דתור' וכן בתחה"מ מי שעסק בתורה טל תורה מחייהו כו' לפי שבחכמה שבתורה יש בחי' הבטול לא"ס ב"ה בתכלית משא"כ חכמה דקליפה שהגם שיש להן שרש מחצוניות ואחוריים דחכמה דקדושה שנפל בשבירה כנ"ל אין בהם בחי' הבטול לאין האלקי כלל ע"כ לא ישרה שם גלוי אור א"ס כלל מפני עוצם ההסתר דלבוש שק כו' וע"כ עיקר הברור דחכמ' דקליפה הוא ע"י חכמה דקדושה וכיעקב שבירר ללבן הארמי שהוא חכמה דקליפה כו' וגם עתה ע"י תור' הנגלית בכתב ובע"פ נתברר כל שרש יניק' הרע דק"נ שבחכמה אתברירו דוק' והיינו ע"י ההלכות דאו"ה טומאה וטהרה כשר פסול כו' באמרו זה אסור וזה מותר זה כשר וטהור וזה פסול וטמא ה"ז כמלך שגוזר ואומר זה לקרב וזה לרחק כך זה כשר ויעלה למעלה וזה פסול וטמא ויורחק וידחה למטה כי מתניתין מלכתא כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' כידוע דמ"ה דחכמה מברר לב"ן דנוגה כו' ודוקא בדבור מפני שבדבור שלימות הברור להלכה למעשה להבדיל בין טמא לטהור ובין כשר ופסול כו' וזהו שצריך ללמוד הלכה א' כמה פעמים אף שלא הי' ולא יהי' במציאות וד"ל ואחר כל זה יובן סדר ענין הפרשה דשמע ישראל כי הנה בפרשה זו נאמר שלשה מצות ואהבת והיו הדברים כו' ודברת בם וקשרתם וקדם מצות האהבה שהיא העבודה שבלב המוטלת על האדם שהן ב' דברים רצוא ושוב בחי' בחי' רצוא היינו ענין ההסתלקות וכלות הנפש למקורא דכולא לאשתאבא בגופ' דמלכא לדבקה במוה"ע ממש שנק' השגת המהות אחר שהתבונן ביח"ע בבטול והתכללות דע"ס במאציל כו' בשמע ישראל בבחי' השגה דבינה שזהו הנק' השגת המציאות כנ"ל ומפני שכלי גופו לא יכיל להדבק במהות ועצמות א"ס ב"ה יגיע לכלל חולת אהבה כנ"ל ואח"כ תתנח' נפשו מצערו ויאמ' ללבו שיוכל לבא להשגת המוה"ע ממש כמו לע"ל ע"י עסק התו"מ שבהם גילוי מוה"ע א"ס ב"ה ממש והיינו מצות ודברת בם שהוא מצות ת"ת ומצות וקשרתם שנכלל בזה כל המצות ויעלה ויבא לכלל שמחה שיגיל וישמח בעסקי בתו"מ שהגיע למחוז חפצו שהוא השגת המהות ועצמות א"ס שמלובש בהעל' בתו"מ וישמח בזה מאד וכמ"ש עבדו את ה' בשמחה שהוא שמחה ש"מ וכתיב ישמח לב מבקשי ה' פי' אחר שיבקש ה' בבחי' רצוא התשוקה וכלות הנפש בחי' חולת אהבה הנ"ל אז אח"כ ישמח ויגל בעסק תו"מ שהוא בחי' השוב כנ"ל והנה כמו שמבואר למעלה בענין מוציא במספר