יג, ג

ממוצע כ"א בהקדי' תחלה הכונה במוח בינה ולבא בשמע ואהבת ולכך זהו סדר של הפ' דשמע ישראל בג' אלה דוקא מחשבה ודבור ומעשה שהן ג' מיני כלים לאחדות הפשוטה פנימי אמצעי חיצון שהן מחשבה דו"מ וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וידוע דהמחשבה בבריאה ודבור ביצירה וכלי החיצון שהוא המעשה עולה על הכל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה עלה במ"ת כנ"ל וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור בפ"מ כי זה כל האדם וד"ל:

(כד) והנה אחר שנתבאר בשרש ענין הכונה דיח"ע ויח"ת דק"ש מעתה י"ל בשרש ענין הדעת שהוא בחי' ההתבוננות ביח"ע ויח"ת דוקא שהוא בחי' סוכ"ע וממכ"ע דרך כלל וצריך להקדים לזה ביאור הפסוק דוידעת היום כו' הנה כתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וי"ל דהלא כבר נאמר על שעת מ"ת אתה הראת לדעת כו' ואם כבר היה בהם בחי' הראי' ממש כי ה' הוא האלקים כו' למה יצוה עוד על הידיעה באמרו וידעת היום וכו' ועוד יש לדקדק ענין אמרו וידעת היום מהו היום דוקא וכן מ"ש בק"ש אשר אנכי מצוך היום למה היום דוקא וגם בסוף הפ' אמר ג"כ היום לעשותם וכו' היום דוקא ויובן כ"ז בהקדים עוד ענין הפרשה והוא בהיות ידוע שבמשנ' תורה בפ' ואתחנן נאמר על מ"ת פנים בפני' דבר ה' עמכם וכו' והם אמרו למשה אם יוספים אנחנו לשמוע וכו' עד קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו וכו' והקב"ה הסכים לזה והשיבם לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה וכו' עד וזאת המצוה וכו' לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה וכו' ופי' וזאת המצוה קאי על מצות ק"ש שאחר פ' זו לפי שהיא מצוה הראשונה שנצטוו ישראל ע"י משה אחרי חזרת יו"ד הדברות ששמעו מפי הגבורה במשנה תורה כו' והנה מסיים בפ' זו כאשר דבר ה' כו' ארץ זבת חלב ודבש ואח"כ הוא אומר פ' ק"ש שמע ישראל כו' וי"ל ענין הסמיכות זל"ז מה שייכות מצות ק"ש לארץ זבת חלב ודבש ועוד י"ל מה שהזכיר כאן כמה פעמים לעשות המצות בארץ דוקא כמ"ש למעלה ואדברה אליך כו' ועשו בארץ כו' וכן באמרו וזאת המצוה וכו' לעשות בארץ כו' מהו השייכות של מעשה המצות בארץ דוקא אך הנה י"ל דכתיב דע את אלקי אביך כו' וכתיב ויאמינו בה' כו' הרי הדעת והאמונ' ב' הפכים הם שהרי האמונה הוא למעלה מן השכל והדעת וא"כ הוא סותר האמונה במה שאמר דע את אלקי כו' אך הענין הוא דאין פי' האמונה כמו שסוברים העולם שהוא להאמין שהקב"ה מחי' כל העולמות ומלא כל הארץ כבודו וכיוצא שהרי זה לא יתכן לקרות בשם אמונה כי הנה ענין האמונה הוא מה שיאמין דבר שלא ראה בעיניו וענין זה שהקב"ה מחי' את כל העולמות הוא בבחי' ראי' ממש אצל כאו"א והגם שאינם רואים בראי' גשמית בעיני בשר מ"מ ה"ז כאלו רואה ממש כי ראיית השכל בדבר שנתאמת אצלו ענינו ה"ז כראי' בעיני בשר כמו מה שנתאמת אצל האדם מענין חיות נפשו בגופו שאין הגוף חי מצד עצמו שאינו אלא חומר דומם בלבד כבשר ועצם גשמי אלא מצד חיות הנפש הרוחניות שהוא רוח החיוני והגם שמעול' לא ראה אדם ממהות רוח החיוני בעיני בשר אך עכ"ז נתאמת אצלו הענין בראיית השכל וה"ז כאלו רואה ממש כך עד"מ הנה כתיב מבשרי אחזה אלוה ופירוש אחזה היינו בחי' ראיה ממש דהיינו כמו הנפש בגופה שנק' בשרי רואה אדם אותה בבחי' ראיית השכל כמו ראיה חושיית כך בחי' אלקות שמחי' כל העולמות שהוא כדמיון התלבשות הנפש בגוף כידוע דכל העולמות נק' בשם גוף ובחי' החיות אלקי שמחי' אותם ומהווה אותם מאין ליש הוא כדוגמת