יג, ד

הנפש המחיה את הגוף וכידוע דבדרך פרט יש לכל מלאך חומר גופני ואור מיוחד אליו או כמו מן הארץ לרקיע ת"ק שנה כו' ועד"ז בכללו' העולמות כולם בכלל נק' גוף א' בלבד והחיות אלקי שמחי' אותם הוא כמו נפש אחת לגוף א' בלבד כו' וד"ל וא"כ ע"ז הענין לא יתכן לומר בחי' אמונה שהיא למעלה מן השכל מאחר שראיית השכל תופס אותו החיות שכל העולמות מקבלים ממנו והוא הנק' בחי' ממכ"ע ונתאמת זה כמו בראי' חושיית והגם שלא ראו זה בעיני בשר וכמ"ש מבשרי אחזה אלוה אחזה ממש וכנ"ל וענין זה דבחי' ממכ"ע נק' בשם דעת וכמ"ש דע את אלקי אביך כו' ולא בשם אמונה כו' והענין הוא כך לפי שבחי' הדע' הוא ההרגשה כמ"ש והאדם ידע וכו' וענין ההרגשה היינו העמקת המחשבה כשמעמיק בידועה ולא כשעולה במח' בלתי עיון והעמקה שנק' בשם הרהור כמאמר הזוהר דהרהור לא עביד מידי אבל הדעת הוא ההתקשרות בעומק עד שירגיש בחוש אותו הדבר והוא אשר נק' בשם ראי' חושיית במוח שהוא כאלו רואה בעיני בשר כנ"ל וע"ד מ"ש רק אתכם ידעתי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל וגם בבחי' ממכ"ע ההשגה בו הוא בבחי' הדעת ולא בבחי' אמונה בלבד כי הרי יוכל להרגיש בנפשו בהעמקת מחשבתו איך שהוא י"ת מחי' את העולמות כדמיון חיות הנפש בגוף וא"כ כמו שירגיש בחיי נפשו הוא יכול להרגיש עד"ז בחיי החיים כולם כו' וד"ל וזהו מ"ש השמר לך פן תשכח כו' שאין האזהרה העיקרית רק שלא לשכוח דהיינו שלא יהי' ענין היסח הדעת להסית ולעקור את עצמו לגמרי מהעמק' זו אבל כשהוא מעמיק דעתו ולא יסיחנה ממילא ירגיש וא"צ אלא זכרון תמיד ושלא ישכח ויסיח דעתו כו' והוא מטעם הנ"ל לפי שהתבוננות בחי' ממכ"ע להיותו כמו הנפש בגוף יוכל לבא לכלל בחי' הדעת בבחי' הרגשה כמו ראי' חושיית ממש והוא היפך ענין האמונה שהרי האמונה לא יתכן על דבר הנראה לעין וכמו שלא יתכן לומר שיאמין האדם שאצבעות ידיו מתנענעים בסיבת חיות רוחני שבה' כו' וכיוצ' וד"ל אלא ענן האמונה הוא על מדרגה שלמעלה מבחי' ממכ"ע והוא בבחי' סוכ"ע שאין שום מח' תפיסה בי' כלל עד שנאמר עליו ומבשרי אחזה כו' כי אינו נתפס בענין ידיע' בדע' והרגשה כו' אלא רק שיש להאמין עליו בבחי' האמונה שלמעלה מן השכל והדעת וע"ז נאמר ויאמינו בהויה פי' בבחי' סוכ"ע שנק' הויה כמ"ש כי שמש ומגן יהוה אלהי' וידוע דבחי' ממכ"ע נק' אלקי' כמ"ש שאו מרו' עיניכם וראו מי ברא אלה ואותיות אלקים הוא אותיות מי אלה דהיינו בחי' כח הפועל אלקי בנפעלים להחיותם מאין ליש אבל בחי' הויה הוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' כח הפועל וביאור ענינו ידוע להיות כי הנה בחי' ממכ"ע הוא רק בחי' ההארה ממדת מלכותו ית' בלבד וכמ"ש מלכותך מכ"ע דהיינו רק בחי' שם בלבד וכמאמר ברוך שם כבוד מלכותו שבחי' שמו ית' הוא עיקר כבוד מלכותו לעולם ועד בג' העולמות הנפרדים הנק' בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' אבל מדת מלכותו העצמי הוא למעלה מעלה מבחי' ממכ"ע דהיינו למעלה מבחי' דמיון התלבשות הנפש בגוף הנ"ל כי אינה נתפסת ומתלבשת בעולמות שנק' גוף כלל וכמ"ש הודו על ארץ כו' רק הודו וזיוו שלש שם מדת מלכותו אבל לא מלכותו העצמי וכמאמר קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד גם שמו היה בלבד בלתי שיתוף וחיבור עם עולמות כלל וכמו שאנו רואים גם דוגמא זו למטה בנפש האדם בגוף שמה שיתפשט האור והחיות מן הנפש בגוף תתפעל הנפש הזאת המתלבשת ממאורעות הגוף בין יסורי צער לשמח' ותענוג וכו' ומה שהוא מעצמות הנפש שאינה נתפסת ומתלבשת כלל בגוף הנה לא תתפעל כלל ממאורעות הגוף כי אין לה חיבור עמה לפי שהיא שוכנת על הגוף בבחי' מקיף וסובב