ג, ג

ממילא מובן שהרום והעומק אין לו שעור למעלה ולמטה כלל כו' כעיר הפרזי שאינה מוקפת חומה כלל שיושביה מתפשטים לכל צד בלתי מוגבל כלל וכך ימין ושמאל תפרוצי וקדמה וימה בלי גבול כי כנ"י יהיו לע"ל בחינות בית קבול רחב מאד בלתי מוגבל כלל לקבל אור העצמו' דא"ס ממש כמו שהוא בעצם בלתי מוגבל בעמ"ר וכו' וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ שכל חפצו העצמי בה כו' שאז לא יתכן בחינות משפיע ומקבל שצריך לבא האור בדילוג אלא כמו שבמשפיע ממש כך הוא במקבל רק שבהיכל ק"ק נתלבש בדרך צמצום והעלם הבלתי בע"ג במקום וגבול רק שמקום הארון לא היה מן המדה כו' ולע"ל יבא בגלוי למטה בכנ"י בבחינות בלתי גבול כמו למעלה ממש וזהו כללו' ענין המאריך באחד מאריכין ימיו כו' כמ"ש יקימנו ונחי' לפניו ממש והוא יום שכולו ארוך בראשו כמו בסופו כו' כמשי"ת בעז"ה וד"ל:

(ז) והנה מעתה יש להבין ענין ד' רבתי דאחד שצריך להאריך בו שהוא ד' סטרי עלמא שכולל אורך ורוחב כנ"ל דהנה ידוע בדרך כלל שבשית תיבין דפסוק ראשון הוא בחינת יח"ע שבו"ק דאצי' ובבשכמל"ו בחינת יח"ת דמל' בבי"ע והדלי"ת רבתי הוא בחינת מל' דאצי' עצמה טרם שמתפשט להיות בבחינות מקור לבי"ע וע"כ הדלי"ת רבתי שהוא גדלות הדבור וביאור הענין ידוע שבחי' ו"ק יש בשני מדרגות א' בבחינת המשפיע שהוא בבחינת מדות דאצי' שנק' בחינת ז"א וזהו הוי' אחד א"ח ט"ס דז"א והד' בחינת המל' דאצי' כו' וענין היחוד בו"ק דז"א היינו בחינת יחוד והתכללות דבחינת מקום העליון כמו שהוא באצי' בבחינת מעלה ומטה וד' סטרי' דשם שע"ז אמ' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם דאצי' שזהו בשני אופני היחודים שתחלה יכוין בבחינת העלאה וביטול ואח"כ בבחינת המשכה וירידה תמליכהו כו' דהא בהא תליא ושניהם א' מטעם הנ"ל והוא ג"כ ענין יחוד העליון בע"ס דאצי' בג' הקוין ימין ושמאל ואמצע שזהו לאכללא שמאלא בימינא וימינא כו' והוא ע"י בחינת גלוי אא"ס שבשם מ"ה דמלגיו דאיהו אורח כל האצי' כו' ובכללות היינו בחי' הקו"ח שע"י מתייחדים כל הג' קוין כמו אור החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד כו' וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון מלגיו ומלבר כל ספי' שהוא בבחי' או"כ כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד וחיוהי וגרמוהי הן או"כ דאצי' כידוע וזהו מלגיו ומלבר וכ"ז מצד גלוי אור העצמות בקו"ח העובר בכל האצי' (שהוא בציור וי"ו בכלל שנק' קו המדה שמודד כל או"כ כו' והוא עצמו אינו מן המדה כי יש בו מעצמות אא"ס הבלתי גבול וכולל גם בחינת הגבול ב' הפכי' כענין הנ"ל בארון (וכמ"ש במ"א) וכמ"כ עד"ז יש התכללו' ויחוד בו"ק במעלה ומטה ומזרח ומערב כו' מזה לזה כמו בציור ג' קוין וכידוע שזהו הנק' י"ב ג"א כמו רומית מזרחית עם תחתית מערבית ורומית דרום עם תחתית צפונית שנק' ששה כפולות והכל ענין א' וד"ל וזה היחוד שנעשה מצד ההמשכה וגלוי האור דשם מ"ה מלגיו כו' הנה הוא בא מצד היחוד וההתכללות שבבחינת ההעלאה תחלה כנ"ל וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ דלך ה' הוא בבחינת ההעלאה והביטול דו"ק וחילוק הקוין דחג"ת כו' ועי"ז נמשך להיות כי כל בשמים דתרגומו דאחיד בשמיא וארעא שהוא בחינת יסוד שנק' וי"ו זעירא כידוע בפירוש את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו אותיות