ד, ב

החותם שנחקק בשעוה שנהפך סדר האותיות דחותם מימין שבחותם נעשה שמאל בשעוה כידוע או כמ"ש שימני כחותם על לבך כו' כחותם המתהפך שימין אותיות שבחותם נעשה מן שמאל החוקק ושמאל שבחותם כו' אך היינו דוקא כאשר נתקבל השפע במקבל דוקא וזהו בזמן בהמ"ק שהי' גלוי אור עצמות אא"ס נתקבל בהיכל ק"ק במערב דוקא ששם השכינה שהוא בחינת מקבל נהפך שם הימין העליון נעשה שמאל לפי אופן בחי' המקבל דוקא כי ההשתחוואה היה למערב ששם עיקר גלוי אור השפע הנמשך במקבל ממש כמו שהיה גלוי אור הולך ממזרח שהוא המשפיע רק שנהפך הסדר מימין לשמאל (ודוגמא לדבר באוי"ר שמן המשפיע אל המקבל שמאלו תחת לראשי ואח"כ ימינו תחבקני ומן המקבל האהבה והתשוקה קודם כמו ואל אישך תשוקתך ואח"כ היראה וכמ"ש והחיות רצוא באהבה ואח"כ שוב ביראה ומלמעלה למטה שמאל תחלה כדוגמא שאמרו תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת כו' וכן בענין תשב"כ ותשבע"פ דכתיב לא תסור כו' ימין ושמאל אפילו יאמרו על שמאל שהוא ימין לפי שחכמי ישראל בבחי' מקבל מתשב"כ כי תשבע"פ מל' קרינן לה כידוע ונהפך מימין לשמאל כמו אלה מועדי כו' אשר תקראו אותם דוקא אפילו מוטעין כו' וכן לענין מועדים בירח תלוי בקדוש ב"ד ולא בשמש כמ"ש עשה ירח למועדים כו' כי ישראל מונין ללבנה אע"פ שהלבנה מקבל מן השמש המקבל עיקר לאחר קבלתו השפע דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וע"כ היה השכינה במערב דוקא בזמן בהמ"ק ועכ"ז דרום וצפון שבבהמ"ק הי' לצו"ד העולם לפי אופן המשפיע שהמזרח עיקר שאל"כ הי' ראוי שיהי' השולחן בדרום העולם שהוא צפון כשעומדי' כלפי מערב והמנורה בצפון העולם שהוא דרום כשעומדים כלפי מערב כו') ואמנם בזמן הגלות שאין השכינה במערב כמו בהיכל ק"ק המזרח עיקר שנק' קדם וע"כ אנו משתחווים כלפי מזרח וצו"ד לפי אופן המשפיע וכן לענין מזונות דשולחן בצפון כו' והשמש סובב הולך אל דרום דוקא וכו' ולע"ל כשיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ויהיה שמו אחד כהויה אחד יח"ת שוה ליח"ע כמו למהוי אב"א לא יהיה בבחי' מקבל ומשפיע כלל אז יהיה גם במל' הד' סטרין כמו בו"ק דאצי' ולא כמו עכשיו ששם הוי' בהעלם בשם א"ד שיו"ד דהויה נעשה אחרון בשם א"ד כו' ועוד עליה שלישית למל' כשתהיה א"ח עט"ב למעלה משם הויה דז"א והיינו בשם אהיה דפנימי' הכתר שלמעלה מהקוין דחי"ת וד' הנ"ל והוא ענין אריכות דאחד כמשי"ת בע"ה וד"ל:

(ט) ומעתה יש להבין ענין המאריך באחד מהו ענין האריכות באחד ומהו ענין מאריכין ימיו כו' דהנה כל המבואר למעלה בענין יח"ע ויח"ת בבחי' ביטול ו"ק מעל' ומטה כו' שנק' מקום הכל הוא רק בחי' ביטול היש לאין כי המקום הוא רק בחי' מציאת התפשטות דבר מה שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלה מזרח ומערב כו' והיינו רק לגבי האד' שהוא בגדר מקום דהיינו שנתפס בד' אמותיו ויש בו פנים ואחור ימין ושמאל דכאשר עומד כך המזרח לו לפני' והמערב לאחו' וכשיעמוד למערב יהופך לו המערב לפני' והמזרח לאחור וממילא יהופך הימין ושמאל כנ"ל שכ"ז אינו רק לגבי מי שנתפס בגדר מקום בד' אמות שזהו נמצא ונתפשט מאין ליש כו' אבל לגבי מי שלמעלה מגדר מקום