ה, ד

שהן בבחי' גדר וגבול אך לא יוגבלו כלל כי יקבלו בחי' אור חסדו העצמו' כו' והיינו כללות ענין החידוש שיהיה לע"ל שלילה כיום יאיר והוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו':

(יב) דהנה ידוע בכלל בפי' אל דעות ה' שהשפע באה בשני אופניםהא' בבחי' מאין ליש והוא בהכרח אחר הצמצום דעצמו' שזהו דעה שמלמטה למעל' והב' שפע שבאה מאמיתת עצמותו שנק' יש האמיתי והוא כמו טובו וחסדו העצמי' שנק' מיש לאין ובחי' כלי לזה להכיל ולקבל כל אמיתת אור העצמו' כמו שהוא כמו אמיתך אלקי כו' היינו מ"ש לילה כיום יאיר דהיינו בחי' מדת יום שהוא רב חסדו שבעצמות יושפע מן ההעלם לגלוי כמו שהוא בכלי שתוכל לקבל עצמו' האור דא"ס והוא מדת לילה שיאיר כיום בלי צמצום האור בתחלה כלל ושניהם כא' ממש חשיבי ולא שיקראו בשם משפיע ומקבל כעכשיו שמדת חסדו בא אחר הצמצום כו' וזהו אל דעות שסובל ב' הדעות והוא מה שעכשיו השפע מאין ליש יהי' לע"ל כמו דיעה עליונה שוין ממש והוא בחי' ועד דאח"פ הנ"ל וכנ"ל וכענין פלא ואלף דבשעה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו דבר והיפוכו סובל יחד שזהו בא מאמיתת עצמותו ממש שהוא כל יכול כנ"ל שהי' שורה בהיכל ק"ק בבחי' הגבול כו' כמ"כ יהי' גלוי עצמו' אורו גם בבחי' גבול דימי' בבלתי הגבלה שנק' ועד ונקר' אורך ימים (כמ"ש כי בי חשק בי ממש ואפלטהו כו' עד אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ממש לעוה"ב כו') וזהו ביום ההוא דוקא יהי' ה' אחד שבעצמו' אח"פ ושמו בגלוי או"כ בימים ושנים ג"כ אחד כמוהו ממש בלי הפרש כלל בין יח"ע ויח"ת משום שאין זה בחי' משפיע ומקבל כלל וזהו כי ה' הוא האלקים כולא חד ממש וד"ל ולא עוד אלא שיהי' בבחי' גלוי אור העצמו' כמו באורך ימים יותר מעלה מכמו שהי' האור בעצם והוא ענין יתרון האור מן החשך וההעלם כשההעל' עצמו יאיר יהי' בו יתרון מעצם האור כו' ושהו נפשי אויתיך בלילה דוקא וכן ובלילה שירה עמי כו' והוא כאשר יאיר בחי' ההעלם עצמו לגלוי שזהו בחי' היחוד דבשכמל"ו שיהי' לע"ל יותר עליון מיח"ע ולכך או' ביו"כ בשכמל"ו בקול רם כו' וד"ל ויובן דבר זה למטה בכנ"י שעתה הן מקבלים אור האלקי בנשמתם באופן ההשתלשלות דחשך ואור כנ"ל דא"א לנשמתם להתענג על ה' כ"א בהקדים העדר והעלם וצמצום האור שנק' חשך מפני שעתה שרש הנשמו' הוא מבחי' האור שאחר הצמצום וזהו ישראל עלה במחש' שהוא אור החכמ' כמ"ש כי אתה אבינו בחי' אא"ס שבאור החכמה הקדומה כו' אבל לע"ל יעלו באור העצמו' ממש כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' שלמעלה ממח' הקדומה הכוללת שצופה ומביט כו' כידוע הנה אז לא יוקדם חשך לאור כלל מפני שיתענגו על ה' כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו' ויקראו חפצי בה כו' לקבל אמיתת אור עצמותו ממש בנשמתם והוא העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' וכמ"ש מה רב טובך העצמי אשר צפנת ליראיך שהוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל והכל ענין א' וד"ל ולהבין זה בתוס' באור הנה יש להקדים לזה ביאור ענין מה שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' מהו יחוד זה ומשמעו לייחד ב' לבבות וכמ"ש בכל לבבך ב' לבבות כידוע שזהו פנימי' הלב וחיצוניות הלב שנתייחד אור האהבה שבחצוניו' הלב הבאה מן השכל עם האה"ר שלמעלה מן השכל הנק' פנימי' הלב והיו לאחדי' ממש דהיינו שאהבה זו הנק' אהבה זוטא שבאה מן השכל תהי' ג"כ באותו אופן ומדרגה