ו, ב

להבדיל ביניה' כלל כמו שאין להבדיל ולחלק במה שרוצ' לחיות ואינו רוצ' למו' דהיינו הך ממש כו' ומובן מזה שאין שרש כל התחלקו' המדו' חו"ג ברצון שלמעל' מהגבלת השכל וגם אם יש מדו' גם ברצון הפשוט הזה נק' ימים ארוכי' בלי גבול כלל ובלי התחלקות כלל בין דבר והיפוכו וזהו שאין חושך ואור בא בהבדלה רק מן החכמ' ולמטה כמ"ש ויבדל כו' שהובדלו שם עפ"י החו"ג דחכמ' שבבחי' גבול כו' אבל למעלה מן החכמ' הנק' א"א שם המדות בבלתי התחלקו' חושך ואור ומשתמשים בערבוביא היינו שכלולי' יחד דבר והיפוכו בתכלית ובלי גבול כלל ולכך נק' אורך ימים כו' או יום שכולו ארוך כו' מפני שבחי' ו"ק שברצון העליון הפשוט הם באריכו' מופלגת להיותם למעלה מהגבלה והתחלקו' וד"ל וזהו המאריך בא' מאריכין ימיו ושנותיו דהנה עפ"י המבואר למעלה בענין אלף ופלא כו' היינו יחוד ו"ק דחכמ' שנק' אלף אלופו ש"ע להיותו מקור לו"ק גשמיי' כאשר בטלים ונכללי' במקור חוצבם בחכמ' שברא המקום וצריך להתבונן איך שאין העולם מקומו כו' זהו אחד אח ד' שהוא ז' רקיעים וארץ שנכללי' למעלה במקורם בחכמ' כו' אך אין זה אריכות דאחד כי אין זה רק עד בחי' החכמ' שזהו ביטול היש דחכמ' לאין אבל לא למעלה מן החכמ' לגמרי אך האריכות דאחד הוא בו"ק שהן מדות דרצון הפשוט שבלתי מורכב בחכמ' כלל שנק' ימים ארוכי' כנ"ל שאין משם שרש גבול והתחלקו' כלל והוא כמו האה"ר שלמעלה מן השכל לגמרי שגם הן כלולי' ומיוחדי' העצמו' א"ס ב"ה והן ע"ס הגנוזות בעצמו' (כמו המדו' שבעצם הנפש למטה שנק' רצון פשוט ועצמי הנ"ל) דכל מדה ומדה היא בבחי' א"ס ממש כמו חכמ' ובינה שבא"ס עצמו וחו"ג שבעצמותו וכל הו"ק שנק' ימים ארוכי' או ימי קדם ושנים קדמוני' שבלתי מוגבלים כלל וכלל (וכמא' אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך וכן ואתה הוא מלך אל חי וקיים כו') והגם שמחולקי' בשמות וחכמ' וחסד אבל כלולים ומיוחדי' זע"ז בתכלית היחוד הפשוט ועצמי כמו עד"מ שכלולי' חו"ג שבעצמו' הנפש כידוע ומבואר במ"א בענין אנת הוא חד שיחוד זה הוא בע"ס שבעצמו' שלמעלה הרבה מיחוד שאא"ס מתייחד בע"ס דאצי' וע"ז א' איהו וחיוהי חד ממש וד"ל ובאמת כל אופני היחוד בק"ש הכל רק בבחי' יחוד ע"ס בקו"ח שאחר הצמצום הראשון ובכ"ז אין יוצאי' י"ח היחוד האמיתי שהוא במוה"ע ממש למס"נ באחד ממש וזהו ביחוד בעצמו' מדותיו איך שכלולי' בעצמותו ממש וע"ז א' אליו ולא למדותיו העצמיי' אך היא הנותנת שנמשכים ממדותיו העצמיי' דוקא בח"י ברכות דש"ע כמו חכמה שבעצמותו דלתבונתו אין מספר נמשך בברכה דאתה חונן וכן מעצמו' חסד דאא"ס דחסדי ה' כי לא תמנו שהוא בבחי' א"ס ממש נמשך באמרו ברך עלינו השנה הזאת כו' לפרנסה וכלכלה וכה"ג לפי שכל המשכה חדשה בפ"מ אינו אלא ממדותיו העצמיי' שבמוה"ע דוקא וד"ל) וזהו הנק' המאריך באחד כמו שאמרו גבי ר"ע הי' מאריך בא' כו' שהוא ביחוד מדותיו שבמוה"ע דוקא ומובן ממילא שא"א להגיע לזה היחוד האמיתי שבאמיתת עצמותו ית' כ"א ע"י התקשרו' עצמיות הנפש דוקא שהוא אה"ר שלמעל' מהגבלת השכל והטעם אך א"כ הי' צריך להקדים ואהבת בכל נפשך עד בכל מאדך לפני מס"נ שבאחד כדי שעי"ז יגיע כל אדם למס"נ באח"פ כו' אמנם הענין הוא דבאמת יש ב' מדרגות בנש"י הא' מצד שרשם בעצמות א"ס ב"ה ממש טרם שירדו למטה בגופים וכמא' במי נמלך בנשמתן ש"צ כו' והיינו ישראל עלה במח' פי' כבר עלה במח' שבמוה"ע ממש קודם שעלה במח' ורצון להאציל ולברוא כו' (הנק' מח' כללי' כנ"ל) ולא כמו שהן מקבלים עתה משרשם במח' דחכמה הקדומ שהוא