ו, ג

פנימית אור אבא בציור אדם כבן הנמשך ממוח האב כו' כי הוא למעלה גם מח"ס דא"א הנק' תעלומות חכמה ולכך ישראל אותיות לי ראש פי' לי בטל ראש ומוחין דאבא כו' משא"כ עתה כאשר נק' ישראל ראשית שמקבל מראש ומוחי' דאבא כו' והוא מאמר דבראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו' לפי שהמחש' כלי להשכל וחכמה ובהכרח בא' בגלוי בדבור ונק' מאמר פתוח כמ"ש פיה פתחה בחכמה והן י' מאמרות דאבא יסד ברתא כידוע אבל מח' סתימא' הוא אור פנימית החכמה שבהעלם שבלתי בא בגלוי באותיות השכל ולא יוכל לבא בדבור כמו בי' מא' והיינו אחור וקדם צרתני קדם למע"ב שהיא הנשמה דאה"ר שהי' במח' סתימאה ויצא' לגלוי ממח"ק כמ"ש קורא הדורות מראש מראש דא"ק כו' אך כ"ז אינו אמיתי' הפי' דעלה במח' רק כאשר הי' בעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעל' גם ממדותיו העצמיי' כמו רצון וחכמ' שבא"ס שהן ירדו לגלוי מן ההעלם כו' ומזה הטעם יוכל להיות מס"נ על קדה"ש בכל פחו' שבישראל לפי שקדה"ש הוא למוה"ע דוק' כידוע וזהו אמיתית הטעם לקדימת מס"נ באחד קודם שא' ואהבת בכל נפשך משום דאדרבה מצד ששרש נשמה האלקי' באח"פ ממש שהוא למעלה מבחי' אב כנ"ל ע"כ ממילא יוכל להגיע לאה"ר דבכל מאדך במס"נ בגוף בפו"מ מפני שנשמתו שרשה בעצמו' ממש ויש בכלל מאתיי' מנה שבמס"נ דנשמה באח"פ נכלל כח מס"נ שבגוף ועכ"ז הי' ר"ע מצטער מתי יבא לידי ואקיימנה בפ"מ דוקא לפי שהנשמו' דעכשיו שבגופי' שרש' מבחי' אדם שהוא בחי' מח' וחכמ' שנק' אור אבא ולא מעצמותו ממש והוא מדרגה הב' בנש"י שעלו במחש' כנ"ל והוא מס"נ דביטול היש לאין במקו' חוצבו לבד ולא במוה"ע ממש ולזה חפץ ר"ע במס"נ בפו"מ דוקא אפי' נוטל כו' דבזה דוקא יבא לבחי' מס"נ דנשמ' בעצמו' א"ס ב"ה כמו שעלה במח' העצמי' וזהו שהי' מאריך בנשמתו באח' הפשוט עד שיצא' נשמתו ונכלל' באח"פ מצד מס"נ בפו"מ דוקא וד"ל וזהו המאריך באחד ביחוד עצם מדותיו שבעצמותו ממש שלמעל' מיחוד דע"ס שע"פ ההשת' לשלו דקו"ח כנ"ל מאריכין ימיו הן המדו' אוי"ר שבלב שגם הן יהיו בבלתי הגבלה והתחלקו' שנק' אריכות ימים כנ"ל והוא מפני שאמ' שמע ישראל לי ראש דוקא פי' ישראל כמו שהוא בעצם שרשו במוה"ע ממש שנק' אריכו' דאחד כנ"ל שזהו הוי' העצמו' הוא אלקינו דוקא גם למטה אחד למעלה בבחי' אח"פ הנ"ל ואחד למטה ליחוד הו"ק א"ח ד' כו' ומזה נמשך ממילא ואהבת בכל נפשך ובכל מאדך מאד בלי גבול שהוא הנק' אריכו' ימים ולמעלה היינו בחי' ימים ארוכי' שבבחי' עצמו' המאציל שנק' יום שכולו ארוך כו' וזהו אורך ימים אשביעהו וכו' כנ"ל וד"ל:

(יד) ובכל זה יובן מ"ש ויחד לבבנו שיתאחד בחי' חצוניות הלב באוי"ר המוגבלים שנולדים מן השכל שיגיעו גם הם לבחי' בלתי גבול שבפנימית הלב שנק' אריכות ימים כנ"ל והיינו שתהי' האה"ז ג"כ למעלה מן הרצון המורכב בשכל כו' אלא בבחי' עצמיות הנפש ממש והענין הוא כידוע בשרש הב' לבבות הנ"ל שז"ש אחור וקדם צרתני שהוא כמו אדה"ר שגופו נברא אחרון למע"ב דאפי' יתוש קדמו והיינו עפר חומר גופו דוקא אבל מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים נשמה זו דפרחא מחיי העולמים קדמה לכל מע"ב והוא במחשבה העצמית שנק' מח"ק כנ"ל ומ"ש אחור וקדם צרתני היינו שיחד וחיבר התחלה עם הסוף יחד והיו לאחדם להיות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דוקא וזהו יש בכל א' מישראל בב' לבבות הנ"ל שע"ז א' בכל לבבך בשני יצריך בחי' פנימית הלב בחלל הימני שבו משכי רוח החיים ונשמה שבמוח והוא הנק' תעלומ' הלב דהיינו נקודת פנימית הלב מה שנעלם בתוך הלב