ו, ד

ולא יוכל לבא לגילוי בלב כמו שהיא מפני שלא יכילנו כלי המוח והלב כלל כי צר וקטן מהכיל האור כי רב הוא מאד ונק' אהבה המסותרת הטבעי' ועצמי' שבעומקא דליבא שאינו מאיר ומתגלה כמו שהוא ממש רק בעת נסיון כמו בקדה"ש שגם פחות שבישראל מוסר נפשו מפני תוקף גלוי עצם הניצוץ אלקי וגם בשבת וי"ט ועת הכושר נגלה אפס קצהו וכו' ובעי"ת שמתעוררים הכל בתשובה שלימה כו' ולנגד זה בחצוניות הלב ששם משכן היצה"ר בחום הטבעי בדם הוא הנפש הטבעי' ששם בחי' עומק רע להיות בעפר יסודו והוא יסוד אחור וקדם שאור הנשמ' שבחלל הימני מאיר ונמשך ומתחבר בחצוניות הלב שבחלל השמאלי והיו לאחדים ממש והוא במ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם בלב הטבעי יאיר אור האהבה האלקית שמאיר מצד אור האה"ר שבחלל הימיני ויש בזה ב' אופנים א' בבחי' הגבלה עפ"י התבוננות הנשמה בשכל והשגה והב' בבלתי גבול כלל והיינו כמו שהנשמ' היא מצד עצמ' אז גם בחצוניו' הלב דלב בשר יהי' אה"ר בלי גבול כלל וכנראה בחוש לכל דורש אלקים באמת ובתמים דגם שתחלת התפעלות אלקי' הוא רק לפ"ע התפעלות המוח אח"ז יגיע לכלל התפעלות עצומה וגדולה שלא יכיל המוח והלב כלל בתמימות ועצמיות הנפש שנק' בכל מאדך כו' והיינו כאשר תאיר עצם הנצוץ בחלל הימיני שנק' נקודה פנימי' בגלוי אור ונעוץ תחלתן בסופן לחלל השמאלי שהוא בחומר הלב החיצוני' יחדיו יהיו תמים ממש אך לא בכל עת תאיר מפנימית הלב אדרבה ברוב העתים היא בבחי' חשך והעלם והוא הנק' תעלומת הלב כידוע והוא הנק' מקיף שבהעלם וחשך כמו צל המגין ומעלי' את הדבר הנסת' בו כאיש המוסתר תחת צל האבן כו' וכך בחי אה"ר המסותרת בחלל הימיני בנקודת הלב בחי' מקיף ומגין בהעלם לדם הוא הנפש חום הטבעי שבחלל השמאלי שלא תכשל בכל דבר רע בהרהור ומעש' כל היום כמ"ש במ"א אך עיקר העבודה בזה העולם אינו אלא להוציא בחי' תעלומות הלב לבא לידי גילוי אור דוקא והיינו שבחי' ההעלם והחושך דמקיף יאיר וכמ"ש כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי שהוא להאיר את החשך הגס שבחלל השמאלי שיהי' לב אחד ממש כנ"ל וזהו ויחד לבבנו שלב חיצוני יתייחד בלב פנימי והיו לאחדים ממש ואז גם בחי' אוי"ר שבלב המוגבל מן השכל יהי' גם הוא בבחי' בלתי גבול כמו עצם אוי"ר שבעצם פנימי' הנשמה משא"כ כאשר הפנימית נקודת הלב בתעלומות שנק' חושך ואינו מאיר רק לפרקים שזהו כמו שהי' אחר ההבדלה דחושך ואור כנ"ל שאז א"א שיהיה לב החיצוני באה"ר העצמית כלב הפנימי כו' אבל כאשר החשך יאיר היינו שחשך ואור שוין הרי זהו למעלה משרש האור הראשון דנשמות והוא למעלה גם משרש נשמת אדה"ר דויפח כו' שנק' קדם למע"ב בחי' חכמה הקדומה אלא הוא מבחי' מהו"ע שלמעלה מבחי' אדם דחכמה כנ"ל ולזה חיבר נשמת אדה"ר בגוף שעי"ז דוקא יהיה עלי' לנשמתו למעלה ממקור חוצבה כי ודאי ירידה צורך עלי' וכך הוא בכל נצוץ בפרט כי ע"י ואהבת בשני יצריך להיות לב אחד דוקא עי"ז תעלה הנצוץ למעלה מעלה באור עצמות א"ס ב"ה ממש וכר"ע שהיה מצטער על קדה"ש בפו"מ דוקא מטעם זה (ואמנם ע"י בע"ת שמהפכים החושך שלמטה לאור הרי זה יעלה ויגיע למדרג' עליונה דצ"ג שממשיכים מהעלם וחושך העליון לאור כו') וזהו המאריך באחד באריכו' דאחד שזהו בחי' מוה"ע שיעלו בבחי' ימים ארוכים דרצון שלמעלה מן השכל והיינו בחי' אה"ר המסותרת הנ"ל שיהי' ביחוד ב' לבבות דוקא וד"ל אך הנה לפ"ז מהו שאמר ושנותיו שזה משמע כפשוטו שמאריך ימי שני חייו למעלה מכפי מספר