ז, ג

עבדים ויש בזה ב' מדרגות הא' עבד הבא בשכרו שהוא נק' שירות ותיקון בעול גמור כנ"ל והיינו קבלת עומ"ש בירא' להיות סור מרע בפו"מ שזהו התיקון ושירות להיות מפריד כל רע ולהסיר יניקות החיצוני' מבית ומחוץ וכמו משל כיבוד הבי' ונקוי הכלי' וכה"ג בקבל' עול לעבוד' פשוטה כחטיבת עצים כו' ליתן צדקה ביתר מכפי כוחו ולשקוד על ת"ת בהכרח כמו אינו דומה שונה פרקו כו' וזהו ענין הברורי' דרפ"ח כו' בחי' התיקון לז' מדות רעות שנפלו בשבירת הכלי' וכמ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן ונק' עובד אלקים דוקא לתקן ולברר לשם אלקים להסיר מכל יניקות החיצונים וז"ש ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקי' לאשר לא עבדו וזהו ביראה דוקא וע"ז אמר שמח נפש עבדך שצריך לשמחו לוחזקו וכן הושע עבדך כו' כי עני כו' כעבד שמצפה לשכרו בעת רצון כנ"ל ואמנם עבד הב' הוא מ"ש לאהבה את ה' ולעבדו כו' ובזה אמר עבדו את ה' בשמחה דוקא (ומ"ש בפ' עקב כ"א לירא' ואח"כ אמר ללכת בכל דרכיו ולאהבה כו' היינו בחי' יראה את הוי' שהיא יראה עלאה דחכמה שלמעלה מן האהבה כידוע בפי' הן יראת ה' היא חכמה כו') והוא הנקד עבד ה' דוקא שלמעלה מבחי' בן כמו משה שנק' עבד ה' וכה"ג בכל נש"י והוא כמו העבד שעושה מלאכות יקרות מאד שנתעשר האדון מזה עושר וכבוד גדול כנ"ל והיינו מעשה המצות שנק' מעשים טובים בכלל והן רמ"ח מ"ע שנק' אורחות הוי' ממש וכמ"ש דוד בפקודך אשיחה ואביטה אורחותיך ממש וזהו ללכת בכל דרכיו ממש כמניח תפילין ומתעטף בציצית שה' מניח תפילין כו' ועושה צדקה וכה"ג ונק' מצות ה' ממש כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כידוע ובפרט במצות ת"ת שנק' הלכות הליכו' אלי והן ל"ב נ"ח כמו הנתיב כו' וה"ז כמו עבד שהוא נוקב מרגליות ומסתת אבנים טובות כן דבר ה' במצות ת" שעי"ז יהי' ריבוי תוס' אורות באצי' באו"כ שהוא בחי' עבודתו העצמית ונשלם ע"י בני ישראל שנק' עבדי הוי' שזהו בשלימות עושר האדון כנ"ל שאף על פי שהוא י"ת שלימותא דכולא מ"מ בחר בעמו ישראל שיהי' שלימותו ע"י תו"מ שעושין מאהבה ומשמחה בשמחה ש"מ כמ"ש עבדו את ה' בשמחה כו' וכן ישמחו בך ישראל מקדשי שמך כו' אך הנה אמר וגילו ברעדה במקום גילה ושמחה זו תהא רעדה שהוא בחי' ירא' עלאה שהיא עיקר העבודה הפנימית כמ"ש עבדו את ה' ביראה כו' גם בעבדי ה' העיקר הוא ביראה פנימית וזהו לאהבה את ה' ולעבדו ביראה עלאה יראה פנימית וז"ש וייחד לבבינו לאהולי"ר הפנימית דוקא וד"ל:

(טז) ולהבין בתוס' ביאור ענין הנ"ל ב' אופני היחודי' בק"ש מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כענין תמליכהו בשמים כו' דהא בהא תליא והכל א' ממש הנה יש להקדים ענין א' המבואר במ"א בעירק ההפרש בין ק"ש לתפלה דלכאורה לפי המובן מכל הנ"ל ביחוד דק"ש באריכות דאחד שהוא רק בשביל המשכת אלקות מלמעלה למטה כענין תמליכהו כו' והיינו ענין ח"י ברכות דש"ע ממש ולמה במי שתורתו אומנתו מספיק לק"ש כר"י הנשיא וכו' ואינו מספיק לתפל' משום דהתפלה מדרבנן ונק' חיי שעה וק"ש מדאוריי' וד"ת שנק' חיי עולם וא"כ למה בתפלה דש"ע צריך כונה בג' ראשונות ומעומד דוקא ובק"ש יושבין וקורין כו' וגם י"א שא"צ כונה רק בפסוק ראשון ובק"ש א"צ כריעות והשתחוואות ובתפלה צריך כריעות כורע בברוך וכו' לענין מי שתורתו כו' ק"ש חמור מתפלה ולהבין כ"ז הנה כתיב מי כי מי גוי כו' כה' אלקינו בכל קראינו אליו ואיתא אליו ולא למדותיו כו' (עיין בסידור הנדפס בבארדיצוב) וידוע הקושי' מדברי רז"ל שאמרו וכי אפשר