ח, א

דמלכא כו' (וכמו ורות דבקה בה כו' ובנערותי תדבקון כו' ותדבק נפשו בדינה כו' שהוא בטול כל העצמות ממש מכל וכל כו') וע"ז אמר אליו ולא למדותיו שאע"פ דלית מחת"ב אבל עצם הנפש ממש בעלותה בבחי' העלאה והתכללות דוקא אליו תכסוף ותדבק ולא במדותיו וד"ל ונמצא שני הפי' בדביקות א' בהעלאה והתכללות שהוא במוה"ע דוקא והב' בבחי' המשכה וירידה לילך ולידבק בדרכיו שהוא דוקא במדותיו זהו התירוץ האמיתי לתרץ שני המאמרי' הנ"ל שאינם סותרי' זא"ז כלל ושניהם אמת וד"ל וזהו ג"כ עיקר ענין ההפרש שבין ק"ש לתפלה אע"פ שלכאורה שניהם ענין א' ממש כנ"ל שהוא בחי' המשכות אלקות לבד וכמא' תמליכהו כו' שזהו ענין ח"י ברכות דש"ע אך באמת הק"ש והתפלה המה ב' הפכי' ממש ומ"מ הא בהא תלי' והי' לאחדי' ממש וע"כ ק"ש קודם לתפלה שאם אין ק"ש אין תפלה ויובן הענין בדרך קצרה עפ"י כל הנ"ל בתירוץ השני מאמרי' הנ"ל בענין שני הפי' הפכיי' שבדביקות הנה מבואר למעלה בעיקר מצות הדביקות הנאמ' בכתוב היינו ליכלל ולהבטל בכל עצם הנפש במוה"ע דלמת"ב כו' שזהו אליו ולא למדותיו וזהו עיקר ענין מצות ק"ש בפסוק ראשון שהוא הכונה ביחוד עליון דע"ס איך שנכללים ומיוחדי' בעצמות המאציל וזהו עיקר הענין בכונות דק"ש עפ"י הסוד והקבלה (כנ"ל באריכות בענין המאריך באחד כו') וכמ"ש לך ה' הגדולה כו' הנה מקום כו' שהוא בטול הו"ק לגבי עצמות שזהו פי' המאמר דאיהו וחיוהי חד כו' (וכן בפי' אחד אח דלי"ת אח ט"ס דז"א שכלולים בעצמות כו') (ועפ"י נגלה הוא מ"ש תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות כו' והכל ענין א' הוא כמשי"ת) והיינו מפני שעיקר הכונה בפסוק ראשון דק"ש הוא למסור נפשו באחד בשעה שמאריך באחד וכן בפסוק ואהבת כו' בכל נפשך אפי' נוטל כו' ולכך אפי' מי שתו"א כר"י הנשיא מפסיק לק"ש כנ"ל וזהו למעלה הרבה מכוונת דח"י ברכות דש"ע שהן רק ההמשכות בע"ס כו' ולזה מי שתו"א פטור מן התפלה וכמ"ש למי שהאריך בתפלה מניחי' חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה (וכמשי"ת) אבל שרש ענין התפלה הוא כמו ענין מ"ש וכי אפשר כו' אלא הדבק במדותיו דוקא שהוא בחי' המשכה וירידה מלמעלה למטה דוקא והענין הוא כנ"ל בפי' הב' בדביקות שהוא בחי' ההמשכה והילוך לילך ולידבק בדרכיו כמ"ש הדבק במדותיו וכה"ג הוא ענין הכוונות שבש"ע בח"י ברכות שהן בחי' ח"י המשכות מעצמות אא"ס ב"ה במדותיו רחום וחנון כו' שכללותם הן ע"ס וכנ"ל שלא על המדות עצמן אמ' הדבק במדותיו אלא על אא"ס שמלובש בהן כנ"ל כך באמרו ברוך אתה הוי' הכונה דוקא על המשכת אור עצמות א"ס ב"ה בשם הוי' זה להיות רופא חולי' כו' (וכמשי"ת) וזהו כפי' הב' בקראינו אליו שהוא הבקשה שיבא אלינו מלמעלה למטה דוקא וד"ל ומעתה הנה יובן שאע"פ שהק"ש והתפלה לכאורה ב' הפכי' הן שבק"ש הוא ההעלאה מלמטה למעלה ובתפל' הוא ההמשכה מלמעלה למטה מ"מ שניהם ענין א' והא בהא תלי' דע"י הכונה שבק"ש בבחי' ביטול והתכללו' במוה"ע דוקא כנ"ל עי"ז דוקא נמשך אא"ס בח"י ברכות דש"ע מלמעלה למטה כידוע דכל העלאה גורם המשכה לפי ערך ההעלאה ממש וכמ"ש רוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכתיב אם ישים אליו לבו אליו ולא למדותיו שהוא במס"נ בק"ש רוחו ונשמתו כו' ונמצא שאם לא הקדמת מצות ק"ש בפ' שמע לא היו פועלים המשכת ח"י ברכות דש"ע כי בחי' היחודי' עליונים בבטול והעלאה דע"ס בעצמות ממש היא בחי' המקור והשרש לכל בחי' המשכות אלקות בח"י ברכות דש"ע להיות בכח באמרו בא"י שיומשך אא"ס בשם הוי' בע"ס באו"כ עד ההתלבשות בעוה"ז להיות רופא חולים בפ"מ וכה"ג