ט, א

אא"ס שבי"ס שבכל ספי' וספי' בפרט וכמאמ' אנת ממלא כל שמהן כו' אנת מלגיו כל ספי' ומלבר כו' ומייחד לון כו' ואי אנת אסתלק מנייהו אשתארו כגופא כו' וד"ל אך עדיין אין זה מתיישב לנכון דעכ"ז למה אמר בשם סתם שהוא שם א' לבד שהרי גם בבחי' פנימי' דאא"ס שמאיר בכל ספירה בפרט הרי ים לכל א' מדרגת אור מיוחד דוקא וכנ"ל דלזה צריך לכוין בכל שם וספי' המיוחד בפרט לאותו דבר הבקשה כו' וז"ש אשר שם שמות שמות רבים ולא שם א' וא"כ לכאורה מאמר זה סותר ענין הנ"ל ועוד דבאמת לאו כולי עלמא גמירי ואינן בקיאים בשמות דע"ס ולכוין בכל שם הוי' בכל ברכה כפי מה שהוא למעלה כנ"ל ואנו או' כי אתה שומע תפלת כל פה כו' ובל' הגמרא נק' התפלה רחמי כמו בעא רחמי ואוקמי' וכל צלותא נק' רחמי בכמה דוכתי בגמ' ובזהר וכן מ"ש בצלותי ובבעותי כו' והרחמי' הוא שם דבר כולל דוקא כל צרה שלא תבא מבקשים רחמים וכסדר תפלת שלמה בבהמ"ק וכה"ג כל איש מר נפש כחנה שהיתה מרת נפש היתה מתפללת ומבקשת רחמים וכל דיני תפלה לומדי' מתפלת חנה ואין זה דבר פרט לכוין באור וספירה מיוחדת כלל רק לבקש רחמים בלבד בהכנעה ומרת נפש דוקא וכמו ואשפוך את נפשי כו' שהתפלה נק' שפיכת נפש כו' אמנם באמת מ"ש שאין מכוונין וקוראים בשם היינו בשמו העצמי ית' שהוא שם הוי' בעצמות ממש שכולל כל שמות הויו' הפרטו' והוא מקור כל הויו' שמחולקי' בניקוד הנ"ל והוא מ"ש בק"ש שמע ישראל ה' אלקינו הוי' אחד שהוא מקור כל הויות דחו"ב וחג"ת כו' רק שבק"ש הכונה במס"נ לידבק ולהכלל בעצמות שמו הוי' אחד ובש"ע בא בבחי' המשכה מלמעלה למטה והא בהא תלי' שאם אין העלאה אין המשכה כנ"ןל מפני שכדי שיומשך שם הוי' הכללי הזה בשמות מחולקי' דח"י ברכות דש"ע הוצרך להיות תחלה העלאת מ"נ במס"נ להוי' אחד זה וכל ח"י ברכות דש"ע הוא שמקבלי' משם הוי' אחד דק"ש דמחמת שבק"ש הי' הכונה אליו ולא למדותיו דוקא עי"ז נמשך שם הוי' זה עצמו בח"י ברכות דש"ע שהוא ענין הדבק במדותיו כנ"ל וזהו שא' שצועקין ואינן נענין בתפלתן בדרך פרט בח"י ברכות על כל צרה שלא תבא מפני שאין מכוונין בשם זה דהוי' שבעצמות שהוא הוי' אחד דק"ש דוקא וד"ל ובזה יתורץ שאין כאן סתירה כלל דצריך לכוין בשם הוי' המיוח' לדבר הבקשה בפרט כנ"ל כדי שיומשך המשכה אלקי' בפ"מ אך עיקר הכונה שבלב יקרא אל ה' בעצמו בבקשת רחמים לבד שהוא כללות ענין התפלה ושרשה ויסודה ולזה אנו או' בא"י שומע כו' שם הוי' הזה דרחמים כלליי' שישמע תפלת כו' שומע תפלת כל פה אעפ"י שאינו יודע לכוין בשמות כלל וכמו צלותא דמסכנא שנז' בזהר ע"פ תפלה לעני כי יעטוף דבקע וסליק לעילא כו' וכמ"ש והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כו' לפי ששערי רחמים לא ננעלו לכל מבקש רחמים כו' ואמנם הכונה והקריאה בשם בתפלה ממקור הרחמים הוא שמתחלק ונמשך לפרטיות השמות הוי' בכל ברכה בפ"ע וזהו ענין כורע בברוך להמשיך לשם הוי' כו' והיינו פי' ברוך אתה הוי' וזוקף בשם לכוין למקור כל הברכות והמשכות דשם הוי' שהוא בא מבחי' פנימי' ועצמות א"ס ב"ה בכל שם הוי' שבכל ברכה וכמ"ש בע"א וד"ל אך הנה לפ"ז הרי גם בתפלה העיקר הוא הקריאה והצעקה אל הוי' שבעצמות לעורר ר"ר כו' וזהו פי' הפשוט כה' אלקינו בכל קראנו אליו בתפלה וצעקה כו' ואם כן מהו ההפרש בין תפלה לק"ש שבקריאת שמע הוא גם כן אליו ולא למדותיו כנ"ל אמנם באמת עיקר ההפרש הוא שבקריאת שמע ה"ז העלאת הנפש ליכלל ולידבק באח"פ בלי שום התעוררות לבקש דבר מה לעורר רחמים רק מצד הדביקות העצמיו' שבנשמה האלקי' שתכסוף להתדבק ביוצרה