ט, ב

ובוראה כו' שע"ז ודאי ההתכללות הוא במוה"ע ולא במדותיו כנ"ל במ"ש אליך ה' נפשי אשא אליך דוקא אבל בתפלה הגם שהקריאה והצעקה אליו דוקא ולא למדותיו שהן שמות דהוי' שבכל פרט כנ"ל אבל מ"מ הרי יש בקשה בצעקה וקריאה זו והוא שיומשך לנו ברכה ושפע דבר מה שהן ח"י ברכות פרטיות כמו גואל ישראל רופא חולים וכה"ג רק שהבקשה הוא מא"ס ב"ה עצמו דוקא כמו וחננו מאתך חכמה וכאשר חותם הברכה אומר בא"י חונן הדעת שהוא הילוך אור השפע שע"י שם הוי' כשיבורך מעצמו' א"ס ב"ה בתוס' אור להיות חונן הדעת וה"ז נמשך מעצמות א"ס ב"ה במדותיו דוקא כמו בדעת וחכמה להוסיף אור בחכ' דאצי' בדרך פרט וכן ברופא חולים להוסיף אור בספי' ת"ת כנ"ל אך אם לא ההתכללות הנפש בדביקות באחד בק"ש לא היה הקריאה והבקשת רחמים בש"ע פועל כלום הגם שאליל לבדו הוא קורא ומבקש משום שנאמר אם ישים אליו לבו במס"נ באחד כו' דרוח אייתי רוח כו' ונמצא שמיחוד והתכללות בעצמו' שבק"ש הוא שנמשך מעצמות לכל הע"ס תוס' אור בכל פרט והא בהא תלי' כנ"ל (ובאמת פסוק זה כה' אלקינו כו' יתפרש יותר בח"י ברכות דש"ע שקריאה זו להמשיך דבר מה ע"י קבלת ר"ר כנ"ל רק שהקריאה זו אליו דוקא ולא למדותיו וז"ש כה' אלקינו שקרוב אלינו לענות בכל קראנו אליו וכמ"ש בא"י שומע תפלת כל פה אע"פ שאינו מכוין בשמות כלל ומ"ש מפני מה צועקין ואינן נענין מפני שאין מכוונין וקוראים בשם היינו בשם המיוחד שבעצמותו דוקא כמ"ש אליו ולא למדותיו וכמובן בכל ס' תהלים בכל בקשת דוד להצילו מכל צרותיו הוא רק לה' לבדו דוקא כמו תפלה לדוד כו' חנני ה' כי אליך אקרא כל היום כו' ביום צרתי אקראך כי תענני כו' וכן תבא לפניך תפלתי לפניך דוקא וכן אליך ה' שועתי כו' וכה"ג רבים אך עכ"ז צריך לכוין בכל ספי' בפרט כפי אופן בקשתו דוקא כנ"ל ולא מטעם משל הנ"ל בממוני' של המלך שכל א' ממונה על דבר מיוחד כו' כי מאחר שהבקשה והקריאה היא לעצמות א"ס ב"ה והוא כל יכול ויכול לשלוח אור שפעו בחילוף האו"כ מדבר והיפוכו כידוע שאור החסד לפעמים מאיר בכלי הגבורה כו' וכן שלוחי השפע יכול להחליף בדבר והיפוכו כמו והשמיע ה' את הוד קולו להפיל מחנה סנחריב וכמלאכים ששלח להפוך סדום כו' ולהיפך שליח של דין כגבריאל לפעול החסד כמובן בכמה מקומות כו' ואדרבא מה שצועקין ואינן נענין בתפלתם הוא מפני שאין מכונין לשמו המיוחד וכמ"ש דוד אליך ה' אקרא כו' ולכך שומע תפלת כל פה רק כשמעורר ר"ר והוא מר נפש דוקא כנ"ל וד"ל אך הטעם שצריך לכוין בדרך פרט העיקר הוא בשביל גלוי אור המשכה אלקים מלמעלה למטה שנק' ברכה והברכה היא לשם הויה כמ"ש ברוך א"י וזהו שכרוע בברוך להמשיך תוס' אור בשם הויה כידוע והזקיפה בשם להעלות ולייחד בעצמו' א"ס ב"ה שהוא מקור כל הויות ומשם יצוה ה' את הברכה שתהי' נמשכת למטה מטה בפ"מ לדבר בקשה שמבקש בפרט וד"ל) ובכ"ז יובן מה שבק"ש יושבין וקורין כו' ובתפלה צ"ל מעומד וצריך כריעה כו' ומי שתו"א מפסיק לק"ש ואינו מפסיק לתפלה משום דיחוד עליון דק"ש היינו מה שיש בכח הנשמה האלקית ליכלל ולידבק בעצמו' אלקו' שזה החיוב גם למי שתו"א כי התורה היא בחי' המשכת גלוי אור רצונו וחכמתו במדות כשר פסול כו' וראי' שאחר מס"נ דק"ש נאמר והיו הדברים כו' ודברת בם וא"א להמשכות דאור תורה כ"א בהקדם מס"נ דק"ש אבל לתפלה אינו מפסיק שיש בכלל מאתי' מנה דהמשכות ח"י ברכות דש"ע נכללים בבחי' המשכת אור דתורה שנק' חיי עולם כו' (וכמשי"ת) אך לענין ישיבה