ט, ג

ועמידה נהפוך הוא שבק"ש שהוא מצד כח הנשמה שנמשך מאליה כמ"ש שמע ישראל דוקא א"צ עמידה כי העמידה אינו רק בטול חיצוני כעבד שעומד באימה ובטול לפני המלך בשעה שמבקש ממנו דבר מה כו' ובק"ש העיקר הוא בטול פנימי שבנקודה האמיתי עצמיו' הנפש בדביקו' שאינו שייך לענין בטול חצוניו' הגופניות אבל בתפלה העיקר הוא בטול חיצוני בעמידה וידיו למטה או כמו רבא ככר ידים כו' או בפרישת כפים כו' וכמלאכים שנאמר בעמדם כו' ובכריעות והשתחויות בראש וגוף בגשמיות דוקא לפי שעיקר ענין התפלה בקריאה ובקשה ע"ד גשמי שנק' שאלת צרכיו כו' והגם שהקריאה לה' לבדו אעפ"כ עיקרה ענין בקשת ר"ר שצ"ל בהכנעה עצומה והיינו העמידה והכריעה להתחנן ולבקש ואמנם אם לא הבטול הפנימי שבנשמ' בק"ש לא היה פועל כלום בבטול החצוני בתפלה והא בהא תלי' לפי ערך ממש וראיה מכריעות והשתחויו' דר"ע בחצוניו' שהיו מוצאים אותו בזוויות זו כו' מפני שהעלאת מ"נ שלו בק"ש הי' בבחי' הפנימית ביותר ולפי ערך זה יש בכאו"א מישראל בכל א' לפי שרש נשמתו למעלה מגדול עד הקטן שבקטני' מאחר ששומע תפלת כל פה וד"ל:

(יט) והנה עפ"י כל הנ"ל יובן שהכונה בק"ש הוא בהיפוך ממש מן הכונה שבש"ע דבק"ש עיקר הכונה למס"נ באחד ממש שהוא אחה"פ בתכלית שמובדל ומרומם מהיות גם מקור למקור לע"ס דאצי' דהיינו לאור א"ס ב"ה כמו שהו' במוה"ע טרם שצמצם א"ע שלא יתכן לקרות גם בשם סדכ"ס והגם דלמת"ב כלל שייך שם הדביקות שנק' מס"נ כי מס"נ ממש מגיע דוקא במוה"ע שלמעלה מן השגת שכל ועיקר מס"נ הוא בבחי' העצמיו' שאינו מוגבל בטעם ודעת כלל וכלל וראיה לזה מאשר לא מצינו מס"נ בדבר ציווי רק בשמע ישראל בא הדבר ממילא למס"נ באחד וע"כ לא נז' בכל התורה ציווי על מס"נ כי הכרחות היא מצד טבע הנשמות כידוע רק בפסוק ואהבת הוא ציווי הוא מצד הגוף כמ"ש אפילו נוטל את נפשך בפ"מ וזה שהי' ר"ע מצטער מתי יבא לידי ואקיימנה במס"נ בפ"מ הגם שהי' מס"נ בכח נשמתו באמת וע"כ עיקר הכונה בק"ש למהו"ע דוקא ששם יתכן ענין המס"נ העצמיות שבלתי יוגבל במח' ושכל והוא עצמו' א"ס ב"ה שמובדל מערך התלבשות בקו"ח והיינו אהבת בכל מאדך שלמעלה מהגבלת הכלי אך היא אינה באה רק לאחר מס"נ בכח בנשמה ובפועל אפילו נוטל את נפשך אז בא לכלל מס"נ בבלתי ההגבל' בנפש ג"כ שנק' מאדך ולמעלה היינו בחי' מאד העליון כו' כידוע וד"ל אבל הכונה בתפלה היפך זה ממש הגם שהוא בקריאתו אל ה' עצמו כנ"ל אבל הכונה העיקרית היא רק להמשיך מעצמות אא"ס ב"ה בע"ס להיות נק' חכים ומבין וחסדן כו' עד שיבא המשכה אלקי' מע"ס דאצי' בבי"ע להיות רופא חולים בפ"מ וזן ומפרנס לכ"ב בפ"מ וכה"ג ועכ"ז הכונות האלה מתאחדים והיו לאחדים ממש שהרי דוקא מסיבות ההתכללות והיחוד של ע"ס בעצמות אא"ס ב"ה ובמס"נ שלמעלה מן הטעם בק"ש הוא עצמו הנותן כח ועוז שיהיה בחי' המשכת עצמות אא"ס ב"ה מלמעלה למטה בח"י ברכות דש"ע בדרך פרט אור חדש בתוס' אור כלל ספירה בפרטות בתוס' מעלה מדרגה מאור הראשון שזהו הנק' ברכה בשם הוי' באמרו ברוך אתה ה' כו' וע"י תוס' ברכה זו יורד ונמשך שפע אלקים והשתלשלות עו"ע בג' עולמות בי"ע עד עוה"ז השפל לזון העני ולרפאות החולה כו' אך הנה באמת מאחר שכל עיקר ומקור לבחי' תוס' אור באצי' בח"י ברכות דש"ע הנה הוא בא מבחי' המשכות דאור העצמות דא"ס ב"ה רק בסבת היחוד דק"ש דוקא א"כ מוכרח שבק"ש עצמה בא השרש לבחי' המשכת תוס' אור חדש הזה והיינו בחי' היחוד דק"ש באופן השני'