שער קריאת שמע

טו, א

(א) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד יש להבין למה נכתב ב"פ ה' ה' אלהינו ה' אחד הל"ל ה' אלהינו אחד מהו שחוזר ואומר ה' אחד וגם תיבת אלהינו למה נכתב הל"ל בקצרה שמע ישראל ה' אחד שזהו עיקר המכוון בפסוק זה להודיע באחדות ה' הפשוטה בתכלית הפשוטות או כמארז"ל תמליכהו כו' ועוד יש להבין למה הע' דשמע ע' רבתי מה ענינו (ובזוהר פ' פנחס ד' רצ"ו מבואר בע' וד' רבתי דז"ש עד ה' בכם ע"ש ויתבא' כל המאמר באורך בסי' ע"ח) אך הנה כתיב ובחרת בחיים כו' וזה פלא למה הוצרך להזהיר על בחירה זו שבודאי מי הוא אשר לא יבחר בחיים וטוב וימאס במות ורע כו' והנה יש להקדים תחילה ביאור ענין הפסוק בהבדלת הרקיע בין מים העליונים כו' כמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו' ואח"ז כפל ואמר ויעש אלהי' את הרקיע ויבדל בין המים אשר מעל כו' וזה הכפל שהוכפל בעשי' אינו רק במאמר זה דיהי רקיע ולא בשאר המאמרות זולתו כמו במאמר יהי אור דכתיב יהי אור ויהי אור ולא כפל לומר ויעש כו' ולהבין תחלה שרש ענין רקיע זה המבדיל כו' הנה אנו מוצאים כדוגמא זו בגשמיות באדם התחתון שציור תמונתו בצלם אדם העליון וממנו יובן למעלה ברוחניות דאדם העליון כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' וכידוע בהיות שאנו מוצאים בלבו של אדם שכלול מב' מדרגות שהן כמו ב' לבבות לב הפנימי ולב החיצוני דהיינו לב רוחני ברוח החיים שבחלל הימיני ולב גשמי שבחלל השמאלי בדם שבו ויוצאין ב' מיני שפע מב' הלבבות הללו מלב הפנימי יוצא ונמשך שפע רוחניות והילוך שפע זו הוא מלמטה למעלה דוקא ומלב החיצוני יוצא ונמשך שפע חיצוניות גשמיות והילוך שפע זו היא מלמעלה למטה דוקא דהיינו אל אברי הגוף שלמטה מן הלב שע"ז אמר בזוהר דלב פליג לכל שייפין ונקרא מלך על כל האברים כידוע והנה מתחלה יש לבאר שפע הרוחניות שבאה מן הלב הפנימי והוא שנק' הבל הפנימי שבלב שבו ממוזג שני דברים רוחניים זה למעלה מזה הא' מזיגת הבל פנימי זה שממנו יוצא ונמשך הבל הקול מן הקנה שבריאה בהבל הפה כידוע בספרי הרפואה שהבל פנימי שבלב יוצא ומתערב ברוח והבל שבריאה ומפני שהריאה מרחפת על הלב תמיד אזי החיות שבהבל הפנימי שבו נשאב בחלקי הריא' שמליאה רוח והבל ויוצא דרך הגרון בהבל גשמי שבפה עד שמתאחד הרוח חיים רוחני שבלב עם הבל קול הגרון (שהרי העדר הרוח חיים בא מקלקול הריאה שאינה מרחפת בכי טוב והעדר גשם הקול בא מקלקול הבל הלב כו') ובלשון הזוהר נק' הבל הפנימי שבלב קלא פנימא' דלא משתמע וקול הגרון קלא דמשתמע בדבור כמ"ש במ"א ובזה אין הפרש בין אדם לבהמה שגם לבהמה יש קול רק שהוא בלא צירופי אותיות הדבור כי גם בהמה נק' חי מצד רוח החיים שבלבה בהבל הפנימי שבה לפי ערך חיות הבהמה כו' וכמ"ש במ"א) והרי שפע זאת היוצא מן הלב רוחניות כי הקול נחשב רוחני בערך גשם ממשות הלב (ועכ"ז הבל פנימי זה דק הוא ברוחניות הרבה יותר מרוחניות הקול שבגרון עד שהקול נחשב גשם לגבי' כמשי"ת) והדבר הרוחני הב' היותר עליון מזה הנעשה ממזיגת רוח הבל פנימי שבלב הן הנה המדות טבעיות כטבע התפעלו' האהבה והחמדה ותשוקה שבלב לדבר הנאהב ונחמד מאוד וכן להיפך התפעלות והכעס והשנאה לדבר השנאוי ומזיק לו וכן התפעלות הרחמים וכה"ג (ובזה אין הפרש ג"כ בין אדם לבהמה שגם לבהמה יש מדות טבעיות לאהוב המאכל ולשנוא דבר המזיק ולהתפעל ברחמים על בניה כנשר שהוא רחמני ועורב אכזרי וכה"ג ושינויי טבעי מדות הלבבות בבהמות וחיות כארי ושור וסוס למיניהם שהמה מינים רבים מאד יותר משינויי טבעי מדות האדם שמין א' הם) ונמצא מובן שהמדות טבעיים