טו, ב

באהבה והמדה ורחמים וכעס וכה"ג מאחר שהם רוחניים יותר מוכרח שמתהווים ממזיגה רוחניות דקה יותר שבהבל פנימי שבלב (שהוא מה שמן האהבה ושמחה יתהוה התפשטו' הלב ומן הצער והכעס יתהוה כיווץ הלב באדם ובבהמה בשוה ה"ז הכל בפנימיות הבל הרוחני מאד דק הרבה יותר מהבל פנימי שבלב המוציא הקול שבריאה כו' וקול של שמח' מורגש בהגשמה ושרשו ברוחניות הבל הפנימי המתפשט וקול של בכיה מורכב ומורגש יוצא מרוחניות הבל המכווץ מן הצער ויגון שבלב כו') וקול הגרון שהוא גשמי יותר הרי שרש התהוותו מגשמיות הבל הלב שלפי ערך מהות הפועל כן פעולתו כו' והנה אנו רואים עוד שמן המדו' טבעיים שבלב כאהבה וחמדה ורחמנות וכעס וכה"ג יצא מהם עוד שפע למעלה מהם והוא אל המח' הרוחניות שבכלי המוח שבראש שהרי מיד שיתפעל הלב באהבה וחמדה או כעס הבא המשכה והוא הנק' העלאה אל המוח להתפעל מיד במחשבה שכליי' במוח באותה אהבה וחמדה או באותו הכעס כו' עד שכל מה שבלבו עולה ומהרהר בכלי המחשבה שבמוח ובשכל שבמוח לא היה תחלה שום ענין התפעלות ממדות הללו מצד עצמן רק ממה שהובאו והועלו התפעלות המדות שבלב אל המח' ונתפעלה המח' מזה ג"כ וממיל' נתפעל גם השכל להשכיל בעומק המח' רק בחמדה ואהבה לדבר הנאהב שנתפעל בלבו או להקפיד ולכעוס במח' ושכל כו' (ובבהמה גם היא תתפעל בכלי המוח שבה מהתפעלות הלב להעשבי' רק שזהו אינו אלא בבחי' כח המדמה שבמוחה בלי מח' כלל רק ציור ודמיון בלבד שהרי ציור דמיון שבמוחה כשרואה העשב תעשה לה התפעלו' בלב לרוץ בכל כוחה ולהפך לברוח בכל כחה מן האש וכה"ג ובזה שוה האדם עם הבהמה רק במח' ושכל שבמוח הובדל האדם מן הבהמה וכן בדיבור שבקול בדבר הא' הנ"ל) ונמצא מובן מכל זה שמן הבל הפנימי שבלב יוצאים ב' מיני שפע מלמטה למעלה דוקא זה רוחני מזה הא' מה שעול' הבל הקול מן הלב בגרון מלמט' למעלה הוא שהגרון למעלה מן הלב הוא אך הבל קול הגרון הוא שבא בהגשמה מן רוחניו' הבל הלב שנמשך ועולה בקנה הריאה כנ"ל (רק הדבור בה' מוצאות הפה שרשו מאור השכל שבמוח הנמשך בהבל הקול דגרון לצרף דמצרף לחכמה דוקא ונק' נפש המדברת רוח ממללא שזהו עיקר בחי' אדם מדבר כו') והבל רוחני זה מורכב מאש מים רוח שביסוד המים ויסוד האש שבלב בהבל חיצוני שבו נמזג הרוח הנק' הבל הלב ומזיגה זו נעשה בהגשמה מאמ"ר בהבךל הגרון הבא בהבל הפה כידוע ונק' רוח ממללא מצד רוח האדם ומצד הקול שבלב שנק' רוח החיים הבא בהגשמה בקול כנ"ל ואמנ' לגבי שפע השני' הגשמי' שנמשך מן הלב אל האברי' כמשי"ת נק' זה ההבל רוחני ודק בחי' מובחר החיו' הממוזג בבש' הלב עד שהקול ג"כ גשמי יחשב לגבי' כנ"ל ולמעל' מזה הוא שפע הרוחניו' יותר הוא אשר נמזג טבעי המדות ברוח הבל הלב שיוצאי' מן המובחר ודקות שבהבל הלב יותר כנ"ל ואמנם לא נק' בשם שפע יוצאות למעלה עדיין רק כאשר עולין במחשבה ושכל שבמוח כנראה בחוש שהתפעלות האהבה והכעס עולין מיד למוח ושם המה מתהווים בבחי' הרוחניות והדקות יותר מן דקותם בהבל פנימי שבלב שהרי במוח במחשבת שכלי הרי המה מלובשים באופן ומהות מח' ושכל רחני הגם ששם הן ג"כ בבחי' התפעלות כמדות שבלב עכ"ז הן התפעלות המוח כמו הכעס במוח במחשבה שהיא דקה הרבה מכעס שבלב וכן החמדה והרחמי' שבמוח בשכל דקה הרבה מאהבה וחמדה שבלב ואעפ"כ נק' המדות שמתפעלים במוח בחי' מקבל מן התפעלות העצם של טבעיות המדות שבלב כי וודאי אנו רואי' שאין דמיון וערך להתפעלות אוי"ר שבמוח לאוי"ר העצמיי' וטבעיי' שבלב שזה