טו, ג

יחולף וישונה שבהסיר מחשבתו במעט רגע הרי מתבטלים מיד לגמרי משא"כ עצם המדו' לטוב ולרע לא ישונה טבען לעולם כי רק לפי שעה השפע של המדות האירו במוח וכלבוש יחליפם פושט ולובש כו' ונק' הרהורי לבו לבד כו' (ואעפ"י שאנו רואי' להיפך ג"כ שהמדות שבלב מתהווה תחלת התפעלותם מן המחשב' שבמוח שכאשר יראה ויחשוב אדם בדבר הטוב כאוצר נחמד למראה יתפעל לחמוד אותו בלבו הרי הלב מקבל מן המוח ובהסיר התפעלות המחשבה יבוטל התפעלות הלב וכן להיפך כאשר יראה ויחשוב בדבר המזיק כאש ולסטי' וכה"ג יתפעל בפחד בלבו ויבוטל מלבו מיד כשיסיר מחשבתו ודעתו מזה כידוע הנה וודאי גם זה אמת שהמוח משפיע אל הלב מלמעל' למטה דהיינו אל המדות שבלב להאירם ולהחיותם אם בצמצום או בהתרחבות וכמ"ש במ"א כו') (ועיין בסי' ג' מבואר להיפך) והמדריגה השנית בלב הוא הנק' לב חיצוני בחי' חיצוניות הבל הלב שממנו יוצא ונמשך שפע גשמיות ושפע זו נמשכת מלמעלה למטה דווקא והוא השפע של כל חיות גשמי שנמשך אל כל האברי' החיצוני' שיוכל כל א' וא 'לפעול פעולתו בתמידות לפי מזג כוחו והשפע הזאת נמשכת מדם המובחר שבחלל השמאלי שמתקבץ בכל רגע והחיות שבו נמזג לכל האיברי' להיות להם למזון ולמחיה ממש והוא מ"ש דלב פליג לכל שייפין דהיינו שמשפיע כח וחיות גשמי לכל אבר להיות חי בתנועה והרגשה ובכח פעולתו לפי מה שהוא ואם נפסק הילוך שפע זו מהם וודאי שכל האברי' מתחלשים ונפסד כחם מעט מעט כמו ביום התענית שאבריו חלושים כח הרגל חלש בהילוך והיד חלש בפעולתו וגם אברים הפנימי' כאצטומכא וכבד וכליות מתחלשים ג"כ כו' לפי שנתמעט הילוך חיות הדם שבחלל השמאלי אל האברי' כו' והנה וודאי אנו רואי' שהשפעה זו גשמית היא מאד ואין לה ערך כלל לשפע רוחניות שעולה מן הלב אל המוח ואל הבל הפה הנ"ל שהרי אנו רואי' מעשה פעולת חיות האברי' גשמיים הם גם פעולת הקיבה לבשל המאכל גשמית היא לגבי ערך רוחניו' הקול ומחשבה כו' ומכ"ש פעולת היד ורגל שגשמיי' הם לגמרי וא"כ וודאי מוכרח ששרש מקור' בלב ג"כ בא רק מבחי' הגסו' והגשמו' החיו' הרוחני שבהבל בשר הלב הנק' לב החיצוני כנ"ל (וכמ"ש במ"א בענין נר"נ דדם הוא הנפש מרכבה לגבי רוח כו')

(ב) ומעתה יש להפלא מאד איך ימצא בלב שיתוף וחיבור מב' מיני שפע הנ"ל שרחוקים זה מזה ונבדלים בערך מן הקצה לקצה שהרי שפע רוחניות העולה מהלב אל המחשבה וקול הוא נשפע מתכלית העילוי שבו ובדרך העלאה למעל' כנ"ל ושפע הגשמיי' שמשפיע לאברי' נשפע מהגשמת וגסות שבו כנ"ל (עד שנק' העלאה הרוחניות בשם רוח האדם העולה למעלה שהוא רוח החיוני הפנימי הרוחני שבלב שעולה למוח (שהרוח בחי' מרכבה לגבי נשמה שבמוח) והמשכת השפע הגשמית מדם שבלב לאברים נק' רוח הבהמה היורדת למטה כו' שהוא רוח החיוני הטבעי' הגסה והוא חיות הדם שהוא הנפש (והוא בחי' נפש מרכבה לגבי רוח האדם בחי' חי שמדבר) (ואעפ"י שגם בבהמה עולה מן הלב אל המוח כנ"ל הכל הוא בבחי' רוח הבהמ' הטבעי' בלי שכל ומחשבה ודיבור רק קול גשמי' ודמיון גשמי בלבד כנ"ל וד"ל) וזה יפלא איך יהי' ב' הפכים רוחני וגשמי (ועליי' וירידה) ממקום א' עד"מ אדם חכם שמשפיע אור שכל רוחני לתלמידו איך ישפיע שפע גשמי' כמו ללמוד לתלמידו מלאכ' אומנות גשמית שאומנות כלי היד רחוקה בערך מאומנות כלי השכל כו' וכה"ג (ואעפ"י שימצא חכם בחכמות לימודיות וגם בחכמת החרש אומן אבל לא ימצא בשעה א' שנבדלים זה מזה בערך) ועוד יותר יפלא מה שיבדיל במקום א' שהוא כלי הלב מן העילוי אל הגסות וזה