יז, ג

מה שאנו רואים שיש בכח האצטומכא לחלק ולהבדיל במאכל שבו בין הרע והטוב שבו והיינו גם בעונג טוב ורע שבו כו' דהנה מבוא' למעל' שיש במאכל עונג טו"ר בטעם שבו שהוא הרוחניות שבו ומאחר שאנו רואים שהאצטומכא מברר חלקי הגשמיות שבמאכל לדחות הפסולת שבו לחוץ דודאי גם בפסולת יש חיות הרבה [שהרי החזיר יחיה ממנו] רק שהיה מזיק לגוף א"כ בהכרח שגם טעם והחיות הרוחני שבפסולת זה הוא רק רע ומזיק לגוף הדם הוא הנפש ובכל חלקי פרטיו גם בשכל ולב כו' והמובחר שבגשם המאכל שנתברר בקיבה הרי הטעם ועונג רוחני שבו עולה למעלה למוח ולב וכל האברים בבחי' חיות הפנימי שמקבלים הלב והמוח כו' נמצא נעשה הבדלה בעיקר המאכל והוא בבחי' העונג הרוחני שבו שהעונג הרע נדח' לחוץ והעונג הנבחר הטוב עולה למעל' ומי הוא הנותן כח לבירור הבדלה זו בקיבה ה"ז בא מכח הבדל' הרוחניו' שבחצר הכבד שעושה הבדלה בין אברי הנשימה לאברי המזון כנ"ל כמו הרקיע המבדיל בין מ"ע למ"ת שעושה כח ההבדלה במ"ת בין טו"ר כו' כנ"ל וד"ל ולמעל' יובן מזה בשורש תענוגי עוה"ז שנמשכים רק מבחי' פסולת עונג שבמאכל העליון שמבררי' המלאכים העליונים שנק' קרביים העליונים כמ"ש במ"א בענין וכל קרבי את שם כו' כמו בקרבן ע"ג המזבח שנק' לחמי כו' ניזון מזה בחי' אדם העליון מבחי' פנימית העונג הטוב הנברר מקרבן הבהמה שנלקח ממ"ת שירדו למטה עד פני שור עד שורש נפש הבהמה למטה דהיינו שעולה לבחי' לב ומוח האדם העליון כמו עד"מ ע"י לחם שאדם התחתון אוכל שעולה פנימי' העונג וטעם וחיות רוחני למוח ולב כו' ובחי' פסולת העונג הרע נמשך בדחיי' לחוץ והוא שרש הפסול' עונג הגשמי הרע שבעוה"ז וזהו שנק' עכו"ם צואה צא תאמר לו וכידוע בענין ע"ז דפעור שהיו מתריזין עצמן לקבל בחי' פסולת זה כדי שיהי' להם השפעת העונג הגשמי מחלקי הרע שבו כו' (וכמשי"ת בסמוך) (ולע"ל אמרו עתיד חזיר ליטהר שנא' יכרסמנה חזיר מיער בעי"ן תלויה לפי שלא יהיה פסולת אז כלל כי הכל יבורר וכמ"ש ואת רוח כו') והבדלה זו באצטומכא עליונה שנק' קרביים כו' הוא ע"י בחי' קרומא דפסיק כו' שזה כענין יהי רקיע בתוך המים כו' וכמו חצר הכבד למטה באדם התחתון שבו כח הבדלה זאת כנ"ל וזהו ויהי מבדיל בין מים למים פי' בין עונג לעונג דהיינו בין עונג שבמ"ע שאין בהם תערובות רע כלל ובין מ"ת שיש בהן תערובות טו"ר ומתבררים להיות הפסולת הרע שבעונג נדחה לחוץ והעונג הטוב הנבחר עולה למעלה למוח ולב כו' כנ"ל וד"ל:

(ה) אך הנה עדיין יש להבין בזה דהלא לפי המבואר למעלה בענין מ"ע ומ"ת הרי אין במ"ע תערובות עונג רע כלל והבדלת הרקיע הוא בא בב' פנים א' להבדיל במ"ת עצמו בין עונג טו"ר שבהן והב' להבדיל בין מ"ע שאין בהן רע כלל כו' ואמנם הרי במאכל שבקיבה לא בא כח הבירור רק בטו"ר שבו אבל הבדלה בין עונג טוב לגמרי זהו במאכל לא נמצא כלל וא"כ למה צריך לחצר הכבד להבדלה זו העליונ' שבו הנ"ל אחר שאינה במציאו' כלל רק לע"ל שיהיה לחם פנג כו' ועוד יש להבין בהבדל' שבלב הרי פנימי' שבו שעולה למוח כולו עונג טוב בלא פסולת כלל ובחיצוניות שבו שיורד למטה מעורב טו"ר הדם הוא הנפש ואנו רואים שאינו כן שגם בעונג שבחכמה שבמוח יש טו"ר כמו חכמי' המה להרע ולהטיב לא כו' וכן בחו"ג שבלב לטוב ולרע הגם שעדיין הוא בכל בפנימי' הלב ומוכרח לומר שיש ב' מדריגות במוח ולב הפנימיי' הא' הבא ע"י כח של המאכל כשאוכל לחם או בשר שסועד הלב ומוח שבלחם ובשר יש טו"ר ובהכרח שימצא בכח השכל הנתוסף ונתחזק על ידו ג"כ טו"ר והן הנה שנויי המדות שבשכל בין טו"ר לפי אופן המאכל שאכל והב' מצד עצם טבע הנפש שבמוח