יח, א

בעצמותו ממש כידוע אבל מתענג ג"כ מענוגין דישראל בג' סעודות כו') ועמתה יתפרשו ב' האופנים בענין ובחרת בחיים דלעיל בהיות מבואר למעלה בענין מ"ע ומ"ת ובענין בירור המאכל באצטומכא כו' שבעה"ד טו"ר יש עונג מורכב מטו"ר וצריך בירור וידוע דבחכמה דוק' אתברירו והיינו בחכמ' שבתורה שמבדיל בין טמא לטהור כו' ושרשה בעצמ' בעה"ח במ"ע דהיינו עונג הנעל' בעצמו' אא"ס ממש וכמ"ש ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועי' דהיינו בחי' שעשועי' העצמיי' דוקא ולזה נק' אמון מוצנע אמון מופלא כו' וכמ"ש במשה כי מן המים משיתיהו מבחי' מ"ע דאוריי' ומ"ש יהי רקיע ויבדל כו' היינו ג"כ מ"ע דאורייתא ובין מ"ת דאורייתא סתים וגליא חלק הסתום נק' בכלל מים עליונים שלמעלה מבחי' הברורי' לגמרי וכמ"ש בר"מ דאילנא דטו"ר יתעבר מעלמא לית תמן פסול וטמא ואסור כו' וחלק הנגלה הוא בחכמה אתברירו בעה"ד טו"ר להבדיל בין טמא כו' והנה הבדלה זו בין מים למים הכל במים דחכמה שבתוכה עצמה הוא הבדלה הראשונה שע"ז א' יהי רקיע כו' והוא הבדלה בין עה"ח לעה"ד ממש שזה הי' חטא צלפחד שהיה מקושש עצים בשבת הגם שאין זה בורר גמור בין טו"ר רק בין עצם הטוב למורכב טו"ר עכ"ז בשבת גם זה אסור לפי שיש בו מיום שכולו שבת שכל בורר אסור וזהו כמו היש ה' בקרבנו אם אין אם הוי"ה דחכמה אם אין דכתר כו' כך המבורר ומחלק בין סתים וגליא דאורייתא כו' (משום דבאמת הכל א' דאא"ס כמו שהוא אין שיעור למעלה כך אין לו שיעור למטה כו') אבל הבדלה הב' שא' ויעש ה' את הרקיע כו' הוא ענין כח ההבדלה שבעה"ד טו"ר שהתורה ירדה שם לברר להבדיל בין טמא כו' והוא למטה מהחזה דז"א שיש שם שרש לרע כנ"ל והוא בחי' מ"ת הנ"ל שיורדין למטה מטה בירידות השתלשלות העונג התחתון עד שמסתעף מהם שרש לתענוגי עוה"ז הגשמיי' הוים ונפסדים שנק' מות ורע כנ"ל במים גשמים שמגדלים עונג רע דווקא שהן תאות הרעות כו' וע"ז הזהיר ובחרת בחיים וטוב ולמאוס במות ורע והוא אופן הא' דלעיל דקאי פסוק זה בעה"ד טו"ר דבחכמה אתברירו והוא בחירה שבטוב ומואס ברע ע"פ התורה הנגלית והאופן הב' דלעיל דפסוק זה קאי להבדיל בין חיים וטוב העליון העצמי שנק' עה"ח שלמעלה מהחזה כו' למות ורע שמתח' הפרסא ששם יש מקום ליניקות חיצונים כו' זהו ענין הבדלה הראשונה הנ"ל דמאמר יהי רקיע כו' וכמקושש עצים הנ"ל ושני האופנים אמת והא בהא תליא דהבדלה השני' מכח הבדלה הראשונה באה כמ"ש ויעש כו' משום שא' תחלה יהי רקיע כו' ולכן בקושי התירו לדבר בד"ת הנגלית בשבת משום דבורר אסור ואעפ"כ התירו משום שרש התורה עצמה שהיא בעה"ח שלמעלה מעה"ד ומה שנתלבשה בעה"ד אין זה חילול לשבת שיש בו הארה שכולו שבת שאין להבדיל בו בין עה"ח ועה"ד כי הוא לאחר תשלום הברורים שיהי' עה"ד שוה לעה"ח (כמ"ש במ"א בענין עקידת יצחק ממעל לעצים כו') משא"כ בחול שירדה התורה בעה"ד לברר ממש כו' וד"ל ועם כל הנ"ל בענין הרקיע המבדיל בין מים למים שהוא בין עונג לעונג כנ"ל יובן מ"ש ונשב בגיא מול בית פעור כי הנה פעור אותיות עורף והוא בחי' אחוריים דרצון ותענוג העליון כמו העורף שהוא מול הפנים שבפנים הוא מבחי' פנימיות העונג שברצון ושכל כו' ובעורף חיצוניות ופסולת העונג ורצון הנופל כמאן דשדי בתר כתפי' ומשם שרש יניקה לע' שרים דנוגה בשפע כל תענוגי עוה"ז הגשמיי' שנמשך להם מחיצוניות המאכל שנברר בקרביי' העליונים כנ"ל (והוא מה ששחק ר"ע כשראה כרך גדול של רומי מלא תענוגי עוה"ז ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו כו') וכידוע שזה היה כל עיקר ע"ז