יח, ג

דאצי' מדבור ומחשבה למדות עליונות דבינה דאצי' ששרשם ממדות העצמיי' דעצמות המאציל שנק' גדול וגבור כו' והוא ענין ע' רבתי דשמע פי' שם ע' היינו בחי' עליי' המ"ל דאצי' שנק' דבור (וגם ד' רבתי דלא' בחי' מחשב') כידוע דשם הוא בחי' שם ב"ן עם מספר רפ"ח שעולין עמה גימ' ש"ס ועולין בז"ת דבינ' דעקודי' כו' שהוא באותיות גדולות שהוא הע' רבתי כו' ובאור הדברי' הנה מבואר למעלה די' מאמרות נמשכי' רק מהבל הלב ע"י הקול ומח' שבמוח וכאשר באין עצם המדות שבלב לדיבור ומח' בהתחלקות צירופי אותיות אין זה רק כמו בחי' לבוש שפושט כו' משא"כ עצם המדות שבלב ומוח שאינם בגדר חילוק אותיות עדיין וכנראה בחוש באדם שמתפעל באהבה לרעהו שהאהבה רוחניות היא ובלתי מוגבלת עדיין בחלקי' כלל דהיינו בבחי' אור עצמי ופשוט ואשר אנו רואים שיבא הארת אור האהבה בהסתעפות רבות וענפי' שונים כמו לעשות ריבוי טובות וחסדי' שונים לרעהו זהו הנק' חלקי אור נצוצות האהב' הפשוטה הזאת המגבילים אותה וכלא חשיבי לגבי עצם אורה ההיולי הפשוט שבוודאי א"א שיבא כל עצם אור האהבה כמו שהיא בלב לידי כליון אורה בהתלבשו' מעשה החסדים וטובו' כי כל המעשה לא יגיע רק לאפס קצה אור האהבה וכמו"כ התלבשות אור האהבה בכלי הדיבור והמחשבה וודאי כלא חשיבי לגבי עצמיות מהותה כי לא יוכלו לגלות עיקר הנקודה של האהבה הרוחניות שבלבו כמו שהיא לא בדיבור ולא במעש' וגם לא במח' וא"כ בעלות התפעלות המדו' שבלב בדיבו' ומעשה וגם במח' הרוחניות לא האיר מהן רק אפס קצהו ולא כל עיקר נקודתם העצמית ולפ"ז יובן ג"כ למעלה במ"ש לך ה' הגדולה בה"א שזהו דבור ומח' כנ"ל היינו רק עליות הארות של עצם המדות וענפיהן לבד הבא בגדר התחלקות וגבול ולא עצם מציאות עיקר נקודת' שבלב (וכמו"כ התפעלו' עצם המדות שבמוח בינה כאשר נגבלין באותיות המח' שנק' מל' דתבונ' שזהו ד' רבתי דאחד כנ"ל שזהו לך ה' הגודלה ה' עלאה כו') וזה ענין הז' קולות קול ה' על המים בחי' אור הארה בעלמא בקול הוי"ה שבא מעצם אור החסד שבלב כו' קול הוי"ה בכח עולה מאור עצם גבורה שבלב כו' (ועד"ז עצם המדות שבמוח בינה בהתפעלות לזכות ולחוב כו' כשבאין באותיות מח' שנמשך ג"כ בקול ודבור וחוזרין ועולין מלמט' למעל' כנ"ל וזהו שמע שם ע' רבתי פי' כמו שם הוי"ה דקול ה' על המים מבחי' עצם אור החסד שבלב כו' וכח שם זה אינו רק בחי' הארה בעלמא ועד"ז קול ה' בכח מעצם אור הגבורה כו' כנ"ל ולפ"ז ענין ע' רבתי הוא עצם המדות שבלב טרם שיצאו לקול ומחשבה כו' וד"ל אך הנה באמת הנה אנו רואים שגם בחי' התפעלו' המדות שבלב ומוח אינם עצמיי' ממש בלב ומוח דהיינו לא שתחילת עצם מציאותן בעיקר נקודתם נתהווה בלב אלא יש להם מקור מוצא שמשם נחצב עיק' מציאות נקודת' וכידוע שזהו ענין עצן המדות הנטועים ומושרשי' בעצם הנפש ממש כמו עצם מדו' הטוב והחסד הנטוע ומושרש בעצם הנפש ממש שמחמתו דוקא יש לו רצון וחפץ תמיד להטיב והרצון מוליד שכל ונתפעל גם בשכל לטוב ולזכות וכן להיפך מדת עצם הדין (כנ"ל בענין חכמים המה להרע ולהטיב כו') (וכמ"ש במ"א בענין ז' שבתות תמימות כו' ובענין הלל ברכ' כו') וידוע שזהו מ"ש באר"ז דז"א בע"י אחיד כו' דעצם המדות שבלב שרשם בעצמות ממש שמשם מאיר אור התפשטות במדות שבשכל ובמדות שבלב כו' והיינו ממש ע"ד הנ"ל באור עצם המדות שבלב שמאירין בדבור ומח' ומעשה כו' דהנה כמו שמבואר למעלה בערך הארת הגבלת המדות במו"ד וקול לגבי עצם המדות בלב כך הוא ממש ערך העצם התפעלות מדות שבלב לגבי שרש ומקור מחצב עיקר מציאות' בנפש עצמה ששם