יח, ד

הם נטועים בבחי' הילוי ועצמי פשוט בתכלית ורק בחי' אורן מאור בהתפעלות חו"ג שבלב ומוח שהרי איש הטוב והחסדן בטבע עצם הנפש יתפעל בלבו לטוב וחסד הרי התפעלות זו לפי העת הארה מוגבלת היא ולא יכילו כלי הלב לעצם הטוב המושרש בנפש כמו שלא יכילו כלי המו"ד לכל עצם התפעלות האהבה שבלב הרוחניות כנ"ל ונמצא שעצם הראשון של המדות שבנפש הוא בחי' מקור למקור כי המדות שבלב נק' מקור היולי לגבי מדות שמאירי' במו"ד וקול ועצם מציאות הראשון שלהם בנפש נק' מקור למקור זה שהוא המדות שבלב (ועיקר ההפרש בין מקור למקור למקור הב' הוא במה שבמקור הב' שבלב ומוח נחלק כל מדה לי' דהיינו רצון ושכל וחג"ת כו' באופן מוגבל עכ"פ בלב ומוח רק שהוא בבחי' הרוחניות בלב עדיין וכן במוח אבל בעצם מקור הראשון כל מדה היא בחי' היולי פשוט בלתי נחלק לי' עדיין להיות שאינה עדיין בבחי' אור וכלי כמדה שבלב ומוח והוא מדות שבבחי' יחידה שלמעלה מבחי' כלים המגבילים האור וכו' וראיה לזה הוא מה שאנו רואים דרך פרט כמו בעצם מהות טבע איש הטוב והחסד שבעצם נפשו כי טוב הוא בעצם (וכמו ותרא אותו כי טוב וכן אמרו צדיק כי טוב ונק' איש טוב בעצ') הרי לא יקרא שם זה עצם טוב על בחי' האר' וגילוי טובו הנגלה שזהו הנק' רק אור טובו וחסדו כמו ברצון לטוב ושכל לטוב שמה שיתפעל וירצה תמיד לטוב ויטה שכלו רק לטוב וחסד אין התפעלות הרצון והשכל הזה רק בחי' אור העצם הטוב כי עצם טובו הוא למעלה מן הרצון עדיין רק טוב היולי ופשוט וממיל' יאיר אור רצון ושכל תמיד לטוב כזיו המגלה העצם וכן להיפך מי שטבעו דין ואכזרי מאיר עצם מדה זו להיות לו רצון ושכל תמיד לדין וחוב היפך החסד וכן במדת הניצוח וההתפארות וכה"ג מה שיוליד רצונו' ושכליי' למדה זו הכל נק' אור וזיו המוגבל מן העצם שלה המושרש בנפש שמשם נמשך תמיד וה"ז ממש כערך גילוי אור אותיות במח' כשמהרהר לאהבה שבלב שנק' הרהורי לבו כנ"ל ולא נק' זה שם העצם רק שם הפעולה אבל עצם הטוב נק' מה שכח טבע הטוב מוטבע בעצם בלתי רצון כלל עדיין והוא אשר יכול להיות ממנו כמה רצונות שונות עד אין שיעור לטוב ועדיין אין גילוי רצון בפרט משא"כ כשאור העצם נגלה בלב מוכרח שיש בו רצון ושכל של חסד וטוב הבא בהגבלה רק שלא נגלה דרך פרט כל א' בפ"ע עד שנחקקו באותיות דמח' ודיבור וכה"ג וזהו הנק' אור וכלי שהאור מוגבל והכלי מוגבל משא"כ במדות שביחידה שהוא בלא כלי רק עצם הנפש היא הכלי וחומר ושם אין המדה בגבול ושיעור לא בעצם ולא בהתפשטות שהוא ענין אור וכלי שנק' עצם והתפשטות דהיינו כמו שאין שיעור בעצם כך אין שיעור בהתפשטות והיינו מה שלא נחלק לי' כח"ב כו' וד"ל ולמעלה יובן מזה במה שאמר איהו וחיוהי חד שהן האורות דע"ס הגנוזות בעצמות כמו שאין לו שיעור בעצם בכלל ולא בהתפשטות דאא"ס בכלל עצם מהותו אין לו שיעור למעלה ואין לו שיעור להתפשטות למטה כו' כך פרטי מדותיו הכלולים בבחי' עצמיו' כמדות הנטועים בעצם הנפש בבחי' יחידה שכל מדה היא בבחי' א"ס בב' דברים הללו שאין לו שיעור למעלה בעצם ולא בהתפשטות להתחלק לי' כנ"ל ונק' מקור למקור כמשי"ת (וכמ"ש במ"א בפי' ולגדולתו אין חקר באריכות) ונמצא מובן מכל זה למעלה בעצמות אא"ס ממש שהמדות הכלולים בעצמו ממש הן בבחי' א"ס ממש כמ"ש ולגדולתו אין חקר וכן לתבונתו אין מספר וכה"ג חסדי ה' כי לא תמנו כו' (וזה קאי בבחי' העצם כמו אין חקר ובין בבחי' ההתפשטות שזהו מ"ש אין מספר להתחלקות וכן כי לא תמנו למטה מטה כו') וזהו ענין שמע ע' רבתי דפי' ע' רבתי באותיות גדולות מורה על