יט, ב

עצמה כו' וד"ל) ונכלל כל הנ"ל בפי' מכלכל חיים בחסד פי' חיים העליונים דאצילות עושה כלי לכלי דאפיק י' תיקונין וקרא לון ע"ס בהעל' וגילוי דאבי"ע וכ"ז רק מאור חפץ חסד היולי שבעצמות שעל' ברצונו כטבע הטוב להטיב כידוע במ"א שחפץ חסד זה למעלה ממדת עצם החסד שבו וד"ל:

(ז) ומעתה יש להבין בטעם אות דלי"ת רבתי דאחד שהוא כמו אות הע' רבתי ממש וכמ"ש בזהר סי' לזה ע"ד ה' כו' דכמו שהע' רבתי בעצמות מדותיו ית' כך אות הדלי"ת רבתי מורה על בחי' איזה אור שבעצמות דוקא ולמה הוא בתיבת אחד באחרונה וע' רבתי בתיבת שמע בסופ' וכפי מארז"ל ד' זה צריך להאריך בו כדי שתמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם כו' והנה מבואר בספרי הקבל' דד' רבתי זה הו' במל' דתבונה שמלבש' לתנה"י דבינ' כמו שהמל' מלבש' לתנה"י דז"א כו' וי"ל תחלה ההפרש בין בינה לתבונה דהנ' מבואר למעלה בענין ע' רבתי שהן מדות שבעצם הנפש ממש כטבע הטוב העצם באיש החסדן כו' ומה שמאיר מהן בהתפעלות המוח ולב נק' הארה מן העצם בלבד והנה ממדות שמתפעל במוח יובן במדות העצמיי' ג"כ עד"ז דהנה אנו רואים שבהתפעל אדם במוח לאיזה דבר הטוב ונאהב ה"ז נק' אהבה שבמוח בינה וכן התפעלות יראה שבמוח או כעס וניצוח וכה"ג והתפעלות זו מתלבשת מיד במחשב' והרהור דוקא שכמו שהתפעלו' המדות שבלב אוי"ר כו' מיד יבאו לידי הרהור במוח ונק' הרהורי לבו כך ממש התפעלות המדות שבמוח בינה יבאו מיד בהתלבשות במח' ונק' מח' זו בשם מל' דתבונה המלבשת להתפעלות מדות שבמוח בינה שיבא בה בבחי' בולט להרהר בכמה אופנים מוגבלי' ושונים מאד ע"ד דוגמא התפעלות היראה ופחד במוח בינ' מאיזה דבר יעשה לבושים שונים בהרהורי' להרהר בזה באופני' שונים וכן להיפך לדבר שהיא התפעלות השכל שבמוח לאהוב ולחמוד יעשה לבושים שונים באופן הרהור ומח' לחשוב בו תמיד ותשוטט מחשבתו בזה בכמה ענינים ואופנים שונים ופי' תבונה הוא גילוי מוצא אור התפעלות השכל שבמוח בהלבשה בדבר פרט בריבוי אופנים שונים מאד דווקא וזהו ענין ד' רבתי למעלה כפי המבוא' בספרי הקבלה שהוא הלבשות מדות דבינה בבחי' תנה"י דווקא ולא יותר לכך הוא באות דלי"ת דווקא דהיינו להכרעה שבת"ת דבינה ונה"י דבינה שהן גמר שפע עצם המדות בחי' חג"ת שבבינה (ומלובשים במח' בלתי אותיות עדיין רק בענינים ואופנים שונים משא"כ עצם התפעלות חג"ת דבינ' לא יבואו עדיין בהתלבשות כו') וכמו שהדבור מלביש לתנה"י דמדות שבלב (כמ"ש בסי' ע"ט בביאור המאמר דזוה' דלעי' בסי' דאשמ"ח) וכמו"כ יובן ממש במדו' העצמיי' דיחידה הנ"ל ודאי ג"כ באין בהתלבשות במח' והרהור כמו שאנו רואי' בחוש הטבעי שמיד יעורר מדת טוב העצם בנפש יבא לכלל מחשבה בזה ואמנם מח' זו אינם כמחשבה והרהור שמלביש להתפעלות חסד וטוב שבשכל בינה שמוגבל הוא לפי השכל המבין הטוב ההוא שבוחר בו במדה ושיעור השכל וכן למאוס בשכל ברע ויתפעל בכעס במוח כו' אבל מח' זו שמתהוו' להלביש לעצ' התפעלו' שבטוב העצמי שבנפש גם היא בבחי' פשיטות בלתי מוגבל' כלל וזהו המח' שתשוטט באדם בבחי' מקיף על השכל וגם על הרצון דהיינו לא שנתפעל ברצון או שכל כלל עדיין שיהי' מכריח למח' זאת כו' ואעפ"כ הוא חושב בלי בחירה כלל להיותם בחי' לבוש מקיף דהיינו לבוש פשוט ועצמי לעצם הטוב שמוליד כל רצון ושכל לטוב כנ"ל שעדיין אינו בכלל התפעלות רצון ושכל כו' והלבשה עצמיות לעצמות המדות נק' בחי' תבונה בעצם וגם היא באה להלביש רק מבחי' תנה"י ולא לחג"ת כו' כמובן ממדות דבינה הבאין בגילוי אור מוגבל בהשגה כו' וד"ל ועם כל זה יובן ענין ד' רבתי השוא בחי'' מל' דתבונה עליונה שבעצמות