יט, ג

המאציל שע"ז א' לתבונתו אין מספר שמנבשת לע' רבתי דהיינו למדות העצמיי' הנ"ל והענין הוא כידוע בע"ס הגנוזות בעצמות כח"ב כו' עד בחי' מל' דא"ס שהוא אשר עלה ברצונו ומחשבתו כו' אנא אמלוך כו' וביאור הדברי' ידוע דמה שעל' ברצונו בעצמותו נק' תחלת המח' והוא בחי' כתר דמל' שנק' סופא דמח' כי נעוץ תחלתן בסופן שזהו אנא אמלוך שנק' מל' דא"ס כמ"ש אני ראשון ואני כו' ומה שמתחלת המח' והרצון נמשך דרך חו"ב ומדות בבחי' העצמות הכל הוא דרך מעבר כדי שיבא לסופא דמח' זו שהוא אנא אמלוך כו' וז"ש גדול אדונינו ורב כח פי' אדונינו בכללות הוא בחי' מל' דא"ס עצמו כמ"ש במ"א בפי' ועתה יגדל נא כח א"ד כו' שם א"ד שבעצמות אא"ס ולהיותו נמשך בבחי' קו וחוט אחר הצמצום להיות מקור לאבי"ע נק' אדונינו כלומר אדון כל האדונים כמ"ש מלכותך מל' כל עולמים שמבחי' מל' דא"ס נמשך בהשתלשלות עו"ע מל' שבעליון כתר לתחתון בכל ה' פרצופי' דא"ק וע"י ואו"א וזו"נ עד מל' דעשי' וז"ש אלקי האלקים ואדוני האדונים כידוע בפי' ראו כי אני אני הוא כו' ונמצא עכ"פ מל' דא"ס שנק' אדונינו ורב כח היינו משום דנעוץ תחלת הרצון בו שהוא בעצמות הכח דא"ס שנק' רב כח והוא מה שאא"ס למעלה מעלה עד אין שיעור ע"כ מתפשט למטה עד אין תכלית שז"ש גדול אדונינו עד למטה מטה בבחי' מל' דעשיי' וז"ש בסיפא לתבונתו אין מספר פי' תבונתו הוא בחי' ד' רבתי הנ"ל כמו שהוא בעצמו' דהיינו כמו הדבור ומח' למטה מאצילות לבי"ע כך יש בחי' דיבו' ומח' למעלה בעצמות ומל' דא"ס הוא בחי' התגלות או' להיות מקור לאבי"ע כמו אותיות הדיבור למטה בבחי' שים א"ד וכמ"ש אני ראשון כו' ראו כי אני אני הוא ויש לזה מח' הוא בחי' מל' דתבונה שבעצמות שנק' תבונתי ממש והוא בחי' מחשבה העצמי' הנ"ל שמלבשת למדות העצמיי' ואמנם כמו שבסוף דמחו שבדבור נעוץ תחלת המח' והרצון הפשוט כנ"ל כך בסופא דמחו זו שמלבשת למדות העצמיי' נעוץ תחלת הרצון ומחשבה הפשוטה שבעצמות וז"ש לתבונתו אין מספר להביא גילוי המדות העצמיי' באותיות מחשבה להיות נמשכין למטה בגילוי אור דמל' דא"ס משום שאין לו שיעור למעלה בהיותו נעוץ בתחלת הרצון כו' דהא בהא תליא כנ"ל ולזה רישא סויפ' דמקרא זה מדברים הכל בענין א' רק שרישא דגדול אדונינו מדבר בבחי' מל' בתחלה וסוף שבו כנ"ל וסיפא מדבר בתבונה שהוא שרש המחשבה בתחלה וסוף ועם זה יובן ג"כ סדר הפסוק דשמע דעקרו ע' וד' רבתי מדות ומח' שהוא רק ענין התלבשות שלהם במח' העצמו' ואח"כ בשכמל"ו הוא מה שנמשך ממל' דא"ס שבא מהעל' המח' לגילוי כנ"ל בפי' גדול אדונינו כו' והיינו פי' בשכמל"ו דקאי על מל' דא"ס שיורד ונמשך עד למטה מטה במל' דעשי' וזהו ברוך שם דא"ד שבעצמות שנק' כבוד מלכותו העצמיי' לעולם ועד עד מל' דעשי' כנ"ל (ומה שמשה לא אמר בשכמל"ו לפי ששרשו במים עליונים דבינה ותבונה וז"ש בזוהר ע"ד ה' כו' כמו עדות שהוא על הנסתרות דוקא והיינו בבינה ותבונה שנק' עלמא דאתכסייא בכלל וז"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם ממל' דתבונה שבעצמו' למל' דא"ס שנק' עלמא דאתגליי' בכלל מאחר שנק' מקור לאבי"ע כנ"ל ושרש התורה במ"ע והוא חכמ' עילאה הנעלמה בבינה ותבונה עליונה שבעצמות כידוע) וזהו מארז"ל על ד' רבתי שתמליכהו בשמים וארץ כו' כידוע דשמים וארץ הוא בחי' מעלה ומטה עד רום המעלות דהיינו עד בחי' עצמו' א"ס שאין לו שיעור למעלה ולמטה ברצון ומח' שבעצמו' כנ"ל ופי' ד' רוחות העולם הוא בחי' ד' רבתי שבמחשבה עליונה הנעלמה בעצמות ואח"כ בא לידי גילוי במל' דא"ס להיות בבחי' מקור לעולם הנאצל ונברא שנק' עולם בעל ו"ק ונק'