כ, ב

מחולקת עדיין רק עצם והיולי עדיין ואין שם הפרש כלל בין התפעלות הרצון לטוב להיפוכו מאחר שהכל מכח א' שהוא התפעלו' התקשרו' העצמיות וכמ"כ בנקודת התפעלות התקשרו' עצם נפש האלקי' בתפל' בעבודה שבלב שאין שם עדיין התחלקו' התפעלות הרצון לדבר והיפוכו שהוא לאהוב הטוב ולמאוס הרע או התפעלות החדוה ועונג באלקו' ולהיפך להצטער מריחוקו מאלקי' חיים שהן ב' מיני התפעלות הפכיי' וכלולי' כא' ממש בהתפעלו' העצמיו' לפי שזהו הכל מכח א' באו שהוא התפעלות התקשרו' עצמיו' של הנפש רק שמתחלק אח"כ בב' אופני' חדוה ובכי' או להתפעל ברצון לטוב או לשנוא בהתפעלו' היפך הטוב שהרי אנו רואים שמנקוד' התפעלות עצמיות בתפלה יהיה האדם מחמת זה כל היום מואס ברע ובוחר בטוב שהן ב' רצונות מחולקי' וכלולי' כא' ממש וכל זה הוא הנק' מורכב בשעת התפעלו' הנקוד' העצמיו' שכוללת עכ"פ בכח והעלם גדול מה שעתיד לצאת ב' התפעלות דחו"ג כמו העץ המורכב בהעלם מאש ומים ועכ"פ נק' מתחלק מן ההעלם לגילוי אבל עצם פשוט שבנפש שבלתי מתחלק לעולם הוא בבחי' הנקוד' העצמיו' דכל בחי' עצמות' ממש בה שזהו טרם שבא' לכלל התפעלו' עצמיות כלל ולא נק' בשם התפעלו' כלל גם בהעל' רק שהוא עצם פשוט כמו שהוא ממש שא"א לומר בו שכולל כמה מיני התפעלו' דחו"ג מאחר שאינו בגדר התפעלות עדיין גם לא בבחי' התפעלות עצמיות לזה לא נק' מורכב מדב' והיפוכו גם בהעלם שיבא לידי גילוי וכמו אהבת נפשו אהב' דיהונתן ודוד וכה"ג וכמו אהבת עצמו באד' שאינ' בגדר התפעלו' כלל כאהבת האב לבן שבא לידי התפעלות לפעמי' כל כו' מפני שנלקח מעצמותו ולא שהוא כעצמו ממש וראיה מנסיון דאיוב שא' וגע אל עצמו כו' אם לא אל פניך כו' ואברהם אבינו ע"ה עמד בנסיון בעצמו ובבנו יחידו מפני שהיה מרכב' בכל עצמו' נפשו ממש שנק' אהבת הנפש מצד עצם מציאותה בלא התפעלו' מורכבת כלל וכמ"ש רשב"י בחד קטיר' כו' וכמ"ש במ"א שזהו בחי' יחידים שבנפש העצמיות מש טרם שבאה לכלל התפעלו' מן העצ' שההתפעלו' מן העצ' אינו רק חלק ממנ' ולא כול' כמו שהי' ממש וכמו עד"מ מן המספר שההפרש בין יחיד לאחד שביחיד לבדו הוא בלתי מתחלק שלא יפול בו לשון אחדות וחיבור גם בהעלם שנק' מורכב מאחר שאין לו חבר כו' ואחד כולל הריבוי ואח"כ מתחלק שבהכרח יש בו התחלקו' זאת גם בהיותו בעצם והיחיד בלתי מתחלק גם בעצם וכן ממשל אש ומים שעיקר ההפרש בין פשוט למורכב הוא רק במה שזה בלתי מתחלק גם בעצם כו' וד"ל ומכל דמיונות הללו בנפש האדם ובמשל המספר כו' יובן הכל למעלה כללות ענין ההפרש בין יחיד לאחד בעצמות אא"ס ממש שנק' יחדי וגם נק' אחד כידוע וההפרש ביניהם יובן מתוך כל הנ"ל עד רום המעלו' דהיינו גם בעצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון הנק' מק"פ כו' שע"ז הצמצום א' בריש הרומנא כו' גליף גליפו וחקוק' בטה"ע הפשוט דהיינו מה ששיער בעצמו עדיין בכח מה שעתיד כו' הנה ידוע שזהו הנק' בל' הפרד"ס דרך כלל ע"ס הגנוזות בעצמות ממש ומ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן היינו לא בחושבן י"ס שהן במספר עשר ולא תשע כו' וע"ס הגנוזות הללו נקרא ג"כ בשם אחדות הפשוטה שיפול בזה לשון אחד עכ"פ דהיינו שמתאחדים יחד והוא כענין הנ"ל במספר ברבוי הכולל בעצם שעתיד לצאת להתחלקות גמורה רק שנק' בשם אחדות הפשוטה להיות שאור זה פשוט בתכלית עדיין כי לא ניכר בו שיש התחלקות ע"ס כי גם מה שעתיד להיות התחלקות הרצון הפשוט במדות חו"ג שבעצמות כלול כא' בלי נודע עדיין שיש ב' מיני רצון לחו"ג גם בעצמו' עד"מ התפעלות העצמיות שבנפש הנ"ל שכולל ב' מיני