כ, ד

שיהי' כעצם א' ממש דלכאורה גם בהתפעלות עצמיות הנ"ל מתאחדת כל הנפש לימשך אח"ז אעפ"י שאינו אלא התפעלות איזה רצון בדבר פרט כממון וכבוד וכה"ג אך אין זה ערך להתפעלות כל עצם שבתאות הנפש לממון וכבוד שיוכל לבא למס"נ ממש כידוע (ועוד ראי' ממס"נ על קדה"ש שההתקשרות עצמיו' אינו רק בדבר פרט והוא בחכמ' כח מה שבנפש האלקי' וממיל' נמשכ' כל הנפש מפני שאין העצ' מתחלק כלל וכן ראי' מכח המוליד בדומה לו לפי שנמשך ממוח האב אעפ"י שהטפ' במוח החכמ' לבד נמשך בה מכל כוחו' העצמיי' שבנפש עד שיוליד בדומה לו ממש בכל פרטי חלקי כוחות הנפש בצורה וחומר שהבן קרוב בדעתו ומדותיו אל האב כו') ולפ"ז שגם במדות בפרט יש בכל א' מבחי' כל עצם הנפש יובן מזה למעל' עוד ענן חדש ביחוד העצמו' דאא"ס מ"ש דאיהו וחיוהי חד כו' או אנת הוא חד שזהו מלבד ענין הנ"ל במהות ועצמות אא"ס ממש טרם ששיער בעצמו כו' אלא גם בפרטי מדותיו העצמיי' דהיינו בחי' העצם ממש של כל ספי' בפרט שיש בו מבחי' כל העצמו' ממש עד שאין לחלק בזה כלל כמובן מהנ"ל דאין העצם הפשוט מתחלק כו' וז"ש אנת הוא חד בבחי' יחוד עצמי ופשוט דהיינו מכל ע"ס המיוחדים בבחי' עצמיו' ממש מלבד עצמות יחודו ממש וזהו כמו פי' איהו וחיוהי חד שיש עכ"פ איהו וחיוהי רק שמיוחדים ביחוד עצמי ופשוט משא"כ בעצמו ממש לא שייך לומר איהו וחיוהי כו' וגם לא שייך לומר גם אנת הוא חד כו' אך בזה יתכן לשון אנת הוא חד בבחי' יחיד העצמי שזהו בלא חושבן י"ס כמובן מהנ"ל וד"ל):

(ט) וזהו ענין ב"פ הוי' שבפסוק זה דשמע כו' הוי' הא' הוא בבחי' יחיד בעצמות אא"ס טרם שצמצם א"ע כו' שאין עוד מלבדו כלל ועד"מ כשאהדם לבדו שאין עוד זולתו לבא עמו במספר אחדי' כנ"ל (ולפי הנ"ל בסוף סימן ח' שבחי' יחיד זה יתסן גם ביחיד שבמדות העצמיי' שבעצמו' ממש מצד בחי' העצמיות שבכל א' כו' שייך לומר בזה ענין שם הוי"ה יוד כתר וחכמה ה"א בינה וי"ו מדות כו' אבל בעצמותו ממש הרי א' ולאו מכל אינון מדות כלל אפי' בהעל' ולא יתכן בו שם הוי' עדיין כידוע) והוי' הב' הוא בחי' אחדות ה' שנק' אחדות הפשוטה הנ"ל שהן ע"ס הכלולים בעצמות כדמיון שלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י וכיחוד מספר אחדי' הנ"ל שיתכן בו ההתחלקות בעצם טרם שמתחלק בגילוי רק שכלולים ומתאחדים עדיין וזהו ה' אחד שע"ז ארז"ל כל המאריך בא' מאריכין לו ימיו ושנותיו פי' מאריך בא' הוא בבחי' אריכו' העליונה שבעצמות אא"ס דאיהו וחיוהי חד הכל בבחי' א"ס עדיין וכנ"ל דלכך נק' אחדות הפשוטה עדיין כו' וד"ל וזהו הנק' המאריך כי המדות שבעצמו' כל א' אין לו שיערו למעלה ואין לה שיעור למטה שזהו הנק' אריכות הגם שכל אריכות אינו נופל אלא על בחי' ההתפשטות לסוף אבל אריכות זאת קאי גם על התחלה שארוך בתחלה מפני שאין לו תחלה וכמ"ש במ"א בפי' יום שכולו ארוך שהוא ארוך בראשו כמו בסופו לכך נק' כולו ארוך משא"כ ארוך בסופו ולא בראשו שבראשו יש לו תחלה כו' שזהנו במדות שברצון ושכל כו' שבאין מהעלם העצמות לגילוי בפרצופי' דא"ק וע"י וא"א וא"וא כו' אבל במדותיו שבעצמות ממש שע"ז אמר איהו וחיוהי חד הגם שעתיד לצאת מן ההעלם כו' אבל בהיותם כלולים בעצמותו איהו וחיוהי חד בבחי' א"ס למעלה ולמטה שזה נק' כולו ארוך והוא מה שאמרו תמליכהו בשמים וארץ כו' בחי' מעלה ומט' וד' רוחות שהן כלולי' בא"ס בבלתי שיעור למעלה ולמטה ולד' רוחות כו' וע"ז אמרו המאריך בא' שהוא בדלי"ת רבתי דאחד שיכוין להמליכהו בשמים כו' וכנ"ל בענין נעוץ תחלתן בסופן גם בעצמות ע"ס דכתר עד המל' בא"ס עצמו וזהו שאמרו דכל