כא, א

המאריך באחד מאריכין ימיו ושנותיו דווקא כידוע שהמדות נק' ימים ומדת עליונות שבכתר נק' ימי קדם בקדמות השכל וכתרגום בראשית בקדמין כו' ויש קדם לקדם והוא קדמות הרצון כמו מגיד מראשית כו' ומקדם אשר לא נעשה פירוש אשר לא עלה ברצון עדיין לעשות שהרצון נחשב עם המעשה לא ממש מאחר שעיקר הרצון אינו אלא בשביל סוף מעשה דווקא וסוף המעשה הוא שעולה במח' ורצון בתחלה ונק' תחלת הרצון תחלת המח' וסופא דמח' הוא בסוף המעשה ונעוץ תחלתן בסופן והיו לאחדי' ממש כידוע וא"כ מה שאנו רואי' חלוקי המדות חג"ת וכה"ג בסוף מעשה הן הן אותן המדות ממש שהיו ברצון אבל בקדמות הרצון היינו קודם שבא במקור הרצון הזה שבא בסוף מעשה דהיינו קודם שהי' מקור לרצון דרצון הזה כו' ששם וודאי לא יגיע סוף מעשה כלל ולפ"ז מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה קאי בתחלת הרצון שנעוץ בסופו במעשה דהיינו מתחלת גילוי הרצון להאציל עד אשר חפץ לעשות הכל נחשב א' ממש עד שבחי' המדות דעשי' (שנק' ז"א דעשי') הוא חי' המדות שברצון הקדום (שנק' א"ק שהוא הרצון לרצון כידוע) וז"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם אבותינו בחי' חג"ת דבי"ע שהיו מרכב' בנר"נ שלהם לחג"ת דאצילות ושרשם הראשון בחג"ת דקדמו' הרצון הנק' רצון קדום ולכך המדות דשם נק' ימי קדם וכמ"כ חדש ימינו כקדם (ולפעמים נק' ימים הראשונים והן ברצון שבחכמה ובינה כמ"ש כי שאל נא לימים הראשונים כו' ומי דלא קיימא לשאלה הוא במדו' שבכתר וחכמה כו' כידוע) וכן הוא ענין ימי עולם ושנים קדמוניות כו' ומ"ש המתנשא מימות עולם קאי גם על המדות שברצון הקדום הנ"ל והוא בבחי' כתר שבכתר שלמעלה מהתחלקות קווין שברצון הקדום כידוע (והוא כתר דא"ק שמקבל ממל' דא"ס כמ"ש בשער הכללים) ואמנם במ"ש ומקדם אשר לא נעשה יש להבין מהו פשט הכתוב מגיד כו' דמראשית אחרית שייך לומר מגיד שהוא תרגום דבראשית בקדמין בחוכמתא שנעוץ תחלה בסוף מעשה כנ"ל אבל מקדם אשר לא נעשה איך שייך הגדה והמשכה משם אחר שלא היה שם עדיין מקור לרצון דרצון הנק' רצון קדום כנ"ל ופשט הכתוב משמע דסיפא דקרא ארישא קאי מגיד מראשית כו' וגם מקדם אשר לא נעשה הוא מגיד כו' אמנם הנה הענין הוא מובן עפ"י הנ"ל בפי' יום שכולו ארוך בראשו כמו בסופו דהיינו שאין לו תחלה והוא לפי שאין לו שיעור למעלה ולמטה כנ"ל והיינו במדות מאחר שנק' יום רק שכולו ארוך והוא במדות שבעצמו' א"ס דווקא טרם שבא לכלל מקור לרצון הקדום ג"כ שהן כלולי' בא"ס עצמו וע"ז א' איהו וחיוהי חד בבחי' יחיד' דעצמו' כנ"ל הגם שעתידי' לצאת מהעלם העצמות אחר הצמצום בקו כו' מאחר ששיע' בעצמו בכח כנ"ל אבל בהיות' כלולים בעצמו' נק' כל מדה יום שכולו ארוך בראשו כמו בסופו כו' משא"כ מדות שברצון הקדום דא"ק ובגילוי הרצון וחכמ' דא"ק וע"י כו' יש לו תחלה וסוף כנ"ל בענין סוף מעשה במ"ת כו' ואמנם עכ"ז מאחר ששיער בעצמו בכח מה שעתיד לצאת בגילוי מהעלם עצמותו הרי שפיר שייך לומר גם ממדות שבעצמו' ממש בחי' המשכה רק שאינה נקרא' המשכה מהעל' לגילוי עדיין אחר שהן כלולי' בעצמו עדיין רק ששרש הגילוי מן ההעלם משם נמצא דווקא והוא ע"י בחי' הצמצום הראשון כידוע א"כ נק' בחי' המשכה נעלמה שבעצמו' עדיין והוא מה ששיער בעצמו בכח כדי שיבא לידי פועל בבחי' מקור לרצון הקדום (דבחי' א"ק וכה"ג) וע"ז אמר ומקדם אשר לא נעשה עדיין פי' אשר לא היה עדיין בחי' מקור לרצון כלל מהעלם לגילוי רק כלול בעצמותו ממש (עד"מ הידוע מרצון המוחלט באד' למטה שנשאר כלול בהעלם העצמות ממש וכאשר מעוררו ה"ז מעורר לתחילת ההויה דהיינו להיו' לו רצון לרצון