כא, ג

אא"ס שנק' יחיד להיות מקור לכל רצון פשוט שבעצמות מדותיו הפשוטי' שנק' אח"פ כנ"ל (דהא בהא תליא והיו לאחדי' דאין העצם מתחלק וחלק מן העצם ככולו נחשב כנ"ל) אך מה שמאריך ומוסר נפשו בא' ולא בהוי' הא' שהוא לבחי' יחיד שז"ש אליו ולא למדותיו הטעם הוא משום דישראל עלה במח' (שהוא מח' הקדומה שבעצמות שכוללת המדות העצמיי' שנק' ישראל סבא בכלל כמ"ש במ"א בענין וירא ישראל ישראל סבא כו' וכימי כו' אראנו נפלאות כו') לכך ישראל זה צריך למסור נפשו במקור חוצבו ממש שהוא בבחי' א' עילא' שבעצמו' בחי' עשר מדותיו הכלולים בעצמותו וכל זה נעשה מצד בחי' היחוד שבעצמותו ממש שע"ז אמר אנת הוא חד שהוא בלא חושבן י"ס כלל כנ"ל ועכ"ז מיחוד דמדות העצמיי' נעשה בחי' יחוד העצמי שבלא חושבן י"ס דהא בהא תליא ואין לחלק ביניהם כלל מטעם הנ"ל ונמצא שניהם אמת דעיק' מס"נ להעצמו' ממש ועכ"ז צריך למסור נפשו בא' דוקא וד"ל ובכל זה יובן פי' המשך הפסוקים הנ"ל כי בי חשק פי' בי בעצמותו ממש שנק' יחיד וקדמון לכל הקדומי' כו' וכמ"ש אליו ולא למדותיו כנ"ל ופי' חשק הוא בחי' התפעלות כל הנפש בבחי' יחידה שבה דוקא שזהו הנק' חשיקה (כמו שכם חשקה נפשו כו' ותדבק נפשו כו' כידוע ההפרש בין חפץ ורצון שהוא חלק פרטי מן הנפש ויוכל להיות לו חפץ לדבר אחר משא"כ החשק שכל הנפש נמשך ונדבק עד שלא יוכל להיות לו רצון וחפץ ותשוקה זולתה כלל וזהו סימן על התפעלו' העצם ממש והיינו עיקר מס"נ כנ"ל שהוא מזה בא ממילא למקו' כל רצון וזהו כי בי חשק ולכך ואפלטהו מהמנגד דקליפה לפי שהגם שאת זלע"ז כו' יש עומק רע דקליפ' שהוא ג"כ מקור כל רצון זה אבל אפלטהו משם לאחר שחשק' נפשו בהתפעלו' כל עצמותה שאין זה באת זלע"ז כלל (וראי' ממס"נ על קדה"ש שאינו אלא בישראל וכמ"ש במ"א בענין בבואה דבבואה לית להו והוא מ"ש מיד כלב יחידתי כו' כידוע) ואח"כ ואשגבהו כענין ונשגב שמו' כו' שזהו בעל הרצון הקדום הנ"ל וז"ש כי ידע שמי העצמי שהוא מקור כל רצון קדום כו' יקראני ואענהו דרוח אייתי רוח בהיותו אחוז וקשור בעצם בעל הרצון ממילא ואענהו להיות רצון וחפץ בו וכמ"ש חפצי בה ארץ חפץ כו' ולא עוד אלא שבטר' תקר' ואני אענה והוא משום דעמו אנכי בצרה כמו בכל צרתם לו צר ממש ולכך א"צ לקריאתו כלל עד"מ אב הרוא' בצרת בנו א"צ להמתין עד שיקראנו להושיעו כי בצרתו לו צר כמי שרוא' בצרת עצמו כב"י ולכך בטר' תקרא כו' וכך עמו ממש אנכי בצרתו מטעם הנ"ל ולכך אחלצהו מכל קטרוג שאין שרש ליניקות חיצונים שם כלל ואכבדהו בכתר דמל' דכבוד עליון שהוא מלך מרומם מתנשא מימות עולם והוא מ"ש אורך ימי' אשביעהו פי' אורך ימים כענין יום שכולו ארוך והוא כמ"ש במ"א ע"פ את מספר ימיך אמלא וכן מ"ש יחיינו מיומים ימי קדם הנ"ל ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו בבחי' ימים שבעצמותו ממש דאיהו וחיוהי חד הנ"ל שנק' יום שכולל ארוך בראשו כמו בסופו לפי שאין לו תחל' וסוף כנ"ל וזהו אמלא משלימות העצמות כו' וגם כאן אורך ימים העליונים שבעצמי' אשביעהו ואח"כ אראהו בישועתי בבחי' יחיד שנק' קדמון לכל הקדומים שמרומם לבדו מתנשא גם ממדות העצמיי' וכנ"ל שזהו מ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל וזהו נק' ישועתי שהוא בכח עצמותו ממש ונק' רב להושיע בחי' מקור כל ישועות שבא למטה והוא מה שאין לו שיעור למעלה בעצם עצמותו נק' ישועתי מושיע א"ע כב"י וד"ל וזהו מארז"ל כל המאריך באחד באח"פ בבחי' איהו וחיוהי כו' מאריכין ימיו בבחי' אורך ימים הנ"ל יום שכולו ארוך כו' וכמו ר"ע שהיה מאריך בא' ויצאה נשמתו באח"פ העליון מקור חוצבו והוא ג"כ ענין מאריכין ימיו