כא, ד

יחיינו מיומיים ונחיה לפניו ממש היינו ואראהו בישועתי ממש וד"ל (ובזה יובן ג"כ מ"ש כי אתה ה' מחסי אתה בעצמך דווקא כו' ואז לא תאונה כו' על כפים כו' על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין דקליפה כו' והיינו ג"כ משום דבי חשק דווקא ומטעם כל הנ"ל וד"ל) וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי כו' וד"ל:

(י) ומעתה יש להבין המשך דברי הפסוק הזה דשמע ישראל ולמה ישראל דווקא לפי שעלה במח' כו' דהנה מבואר למעלה בענין ב"פ הויה שזהו בחי' יחיד ואחד ע"ד הנ"ל בפי' מגיד מראשי' כו' ובענין המאריך בא' מאריכין ימיו כו' אך א"כ יש להבין מה זה שהקדי' לומר לישראל דוקא שמע ישראל ה' וכו' ועוד דמשמע דבחי' המשכה זו מיחיד לאחד היינו שהוי' יחיד הוא ה' אחד בלי הפרש ביניהם דכמו דאיהו וחיוהי חד למעל' בעצמותו כל איהו וחיוהי חד גם אחר הצמצו' כשבאו ע"ס הגנוזות בגילוי באבי"ע ג"כ וכמאמ' אנת הוא דמייחד לון כו' וכידוע בענין אני ה' לא שניתי בין קודם הצמצום לאחר הצמצום כו' דהיינו שגם אחר הצמצום הוא בבחי' יחיד שאין עוד מלבדו כמו קודם הצמצום וכמ"ש אתה ה' לבדך גם לאחר שאתה עשית השמים כו' וכמאמ' אתה הוא כו' וכידוע ועיק' הכוונ' בא' זה אינו בא רק לומ' שה' אחד ביחוד הע"ס גם באורות וכלים דאיהו וגרמוהי כו' כמו הוי"ה הא' ביחוד העצמי שבמדותיו העצמיו' הנ"ל ואמנם היאך ישוה יחוד דאחד ליחוד העצמי דיחיד הנה לזה אמר שמע ישראל מפני שישראל דוקא הוא בחי' הממוצע בין יחיד לאחד והוא המשוה אותם שיהיה ה' אלקינו ה' אחד בלי שינוי כלל כנ"ל וטעם הדבר היא לפי שישראל זה עלה במח' הקדומה כו' וביאור הדברי' הנה תחלה יש להקדי' בענין ביאור המאמר הידוע שבמח' אחת צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' כו' שזהו הנק' מח' הכללית הראשונ' שכוללת כל התחלקות פרטיו' מראש לסוף וכן קורא הדורו' מראש כו' וכן מגיד מראשי' אחרית ומקדם כו' הכל מדבר במח' זאת הנק' מח' הכללי' שנקראת בשם טהירו תתאה והוא בחי' מקיף הכללי שמקיף לכל ההשתלשלות דאבי"ע בהשוואה א' מראש לסוף כעגול השמים המקיפים לארץ כידוע והוא אחר הצמצו' הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' שנשאר בחי' רשימו ומזה נעשה בחי' המקיף הכללי הזה בראשית המשכת הקו והחוט כמ"ש בע"ח (משא"כ בחי' טה"ע הוא לפני צמצום הראשון כמבוא' בספר עמק המלך וכמ"ש במ"א ומה ששיער בעצמו בכח כו' שזהו נק' גליפו וחקיקה בטה"ע היינו לפני הצמצום לפ"ד רוב המקובלים וכמ"ש במ"א ביאור זה באריכות) ויובן זה עד"מ מח' או רצון כללי הכולל כל מיני התחלקות אופני' שונים ורבים מאד לפרטי פרטיהם ונסקרי' כולם בסקירה א' ממש ברצון ומח' זו הכללית דהיינו גם לכמה מיני ריבוי רצונות ושכליי' ומדות פרטיים רבים נסקרי' הכל כא' הגם שיש רצון ושכל לכל מדה בפרט וגם יש רצון לכל רצון בפרט כולם בסקירה א' נכללים ברצון ומח' הכללי' עד"מ מח' ורצון הכללי במו"מ או בנין וכה"ג ודאי יש במו"מ כמה ענינים פרטי' שיש בו רצון ושכל ומדה מיוחד ונחלק לכמה מדות בפרטו' ומסתמא יש מקור לכל רצון ומדה והכל מתהווה אח"כ בגלוי בפרטי פרטות אבל בעוד שחושב ורוצה בכלל כל עסק המו"מ והבנין כולל הכל כא' בלתי נודע אז כלל שיש רצון ומקור לרצון באיזה דבר במו"מ זה בפרטות ולפי הנראה בכללות הרצון ומח' אין לכל פרטיות הענינים המתהווי' ברצונו לעסק זה שייכות כלל לכללות הרצון מאחר שאין הרצון הזה כללי בדבר מיוחד באותו העסק רק שרוצה בכללותו לבד אך וודאי מפני שא"א לפרט בלי שיש לו שרש בכלל ואם לאו לא היה