כב, ג

בסוף מעשה ונשלם על ידו יחודי' העליוני' שבע"ס דאבי"ע הגם שלא נק' זה רק בשם אחד וכמו שידוע בענין היחוד באורו' וכלים דאצילות שנק' איהו וגרמוהי כו' שזהו הכל ע"י ישראל למטה דווקא שעושי' כל היחודי' דזו"נ ואו"א וא"א וע"י וכו' ולזה הי' כל עיקר העונג הפנימי המכוון שבכללות המח' שבעצמותו כנ"ל ע"כ ודאי מובן שאין שינוי כלל בין יחיד בעצמותו לאחדות ה' באבי"ע מה שזה עלה במחשבתו העצמי' וכולא חד ממש וזהו שא' שמע ישראל דווקא שעל ידן ה' אלהינו במדות שבעצמותו ה' אחד בלי שינוי כלל בין קודם הצמצום לאח"כ משום דאני ה' לא שניתי כלל ומה שנתצמצם מיחיד לא' רק משו' שישראל עלה במח' בבחי' פנימי' העונג לכל מה ששיער בעצמו בכח ולכך א' לישראל שמע שם ע' רבתי וד' רבתי דעד ה' בכם דווקא וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו' שבשבילם שמים וארץ כא' נבראו במח' כללית שבהעלם עצמותו שנק' טה"ע וכו' שנק' מקיף כללי לפי שישראל זה בחי' ממוצע לכלול יחיד ואחד בשוה ממש משום שעלה במח' הכללית דיחיד ואחד עלה דווקא כנ"ל וד"ל:

(יא) והנה באמת עדיין אינו מובן תוכן ענין ב"פ ה' שיחיד ואחד שוין ביחודם ממש כנ"ל דהיינו שאין שינוי בין קודם הצמצום שהי' לבדו ואחר הצמצום שיש ע"ס באו"כ באבי"ע ואיך יקרא יחיד אחר הצמצום לומר בו דאיהו וחיוהי חד ממש כמו דאיהו וחיוהי חד בעצמותו ואם מטעם הנ"ל דישראל עלה במח' מ"מ הרי בא לכלל צמצום בשביל זה יהי' איך שיהי' כו' אך הנה תחלה יש להקדים בגוף ענין הזה במה שנתצמצם מבחי' יחיד לאחד איך יוכל להיות מעצמות הפשוט בתכלי' בחי' הריבוי והתחלקות גם אחר כמה צמצומי' ועוד שהרי גם לפני הצמצום שיער בעצמו בבחי' ריבוי והתחלקות כנ"ל אלא מוכרח לומר שגם בחי' הריבוי וההתחלקות הוא בתכלית היחוד הפשוט כמו שהיחוד עצמי ופשוט בעצמותו כו' והיינו מ"ש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כמו שהוא יחיד לבדו ממש ולפ"ז לא יקשה ג"כ ענין ההשתוות שלפני הצמצום ואח"כ שזהו בחי' השתוות היחוד דאחד ויחיד כנ"ל משום דייוכל להיות בעצמותו ממש באין שינוי כלל (והיינו מפני שבידיעת עצמו הוא יודע ומשער בעצמו בכח חריבוי והתחלקו' באח"פ ממש) וכמ"ש אנת הוא דמייח' לון כו' וביאור הדברי' הנה תחלה יש להבין ענין הידוע מה שבאור א"ס יוכלו לומר שאין לו שיעור למעלה ולמטה עד אין תכלית איך שייך בחי' מעלה ומטה לפני הצמצו' הראשון שהיה אור א"ס ממלא כל החלל כו' למעלה ולמטה ואיך יפול לשון העלאה למעלה והתפשטות למטה רק אחר הצמצום דקו שם יפול לשון בחי' מעלה ומטה כו' והענין ידוע דהכוונה הוא על בחי' הכח הנעלם בעצמות אא"ס שכלול מב' מדרגות ששניהם שקולין כי כל יכול הוא והיינו כח העליי' עד אין שיעור בעילוי אחר עילוי בעצמותו כו' וכח הירידה וההתפשטות למטה עד אין תכלית והוא מה שאנו רואי' אחר הצמצום בקו וחוט שיש בו בחי' מעלה ומטה גלוי אור ב' מדרגות הללו וקודם הצמצום היו הם בהעלם עצמותו ולכאורה אין זה מובן שהרי יש שיעור להתפשטות מראשית הקו לסופו וממילא יש לו שיעור למעלה מאחר שכל עיקר בחי' הקו הוא רק כדי שיהיה בחי' מעלה ומטה כמ"ש בע"ח וא"כ נהפוך הוא מכמו שהיה קודם הצמצום וכידוע שלזה היה עיקר הצמצום בבחי' מק"פ וחלל כו' שלא יהיה הכל בבחי' א"ס ממש למעלה ולמטה שלא יכול להיות מקור לאבי"ע כלל כו' אלא מוכרח לומ' דמ"ש אא"ס למעל' עד אין קץ כו' קאי על בחי' הרשימו שנשאר אחר הצמצום הראשון שהוא במבאחי'