כב, ד

כח ההסתלקות והעילוי בעצמותו וע"ז אמר שאין קץ בעילוי אחר עילוי כו' ומ"ש למטה עד אין תכלית קאי על בחי' הקו שנמשך להיו' מקור לאבי"ע וכמ"ש במ"א שבחי' הנקוד' מורה על הסתלקות העצם עד שלא נשאר רק נקודה וגם היא בהעדר ההתפשטו' דוק' אבל הקו הוא היפוכו שבא ונמשך למטה מטה כו' אך עדיין אינו מובן בקו זה למה לא יתפשט עד אין שיעור למטה ועוד יש להבין מה שאנו מוצאים בספרי הקבלה שבקו זה דוקא יש בו מאור א"ס עצמו שלפני הצמצו' ע"כ יש כח בקו הזה ליחד כל יחודים דע"ס באו"כ וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון דקאי על אור א"ס עצמו ונק' אנת שמאיר בקו זה דווקא (כמ"ש במ"א באריכות בענין וי"ו דוהנורא כו') אך הענין ידוע דקאי על בחי' רבוי היחודי' שוני' בג' קוין שע"י הקו הזה מתייחדי' עד אין שיעור למטה בכלים מכלים שונים עד אין תכלית (כמ"ש בס"י בהתחלקו' ורבו הצרופי' דאותיו' מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעו' כו') וכידוע דריבוי הכלי' נק' אין שיעור להתפשטו' למט' והיינו משום דאיהו וגרמוהי חד פי' שיש אור מאור א"ס עצמו בקו זה שבכחו לעשות יחוד רבוי יחודי' עליוני' באורו' דע"ס לייחדן בעצמו' המאציל עד אין שיעו' למעל' מעל' בעצמותו והיינו משו' דאיהו וחיוהי חד בקו זה דוק' וב' הפכי' הללו דלמעלה ומטה באו"כ בא בקו זה מצד בחי' הרשימו שממנו הקו שכלול מדב' והיפוכו בחי' העלאה והמשכה וכמ"ש במ"א באריכו' ששרש כחות המגבילים מהרשימו ושרש ההתפשטות מהקו ושניהם היו כלולים באור עצמות א"ס לפני הצמצום ומאיר בקו זה שאחר הצמצום וא"כ אין שינוי כלל בין קודם הצמצום לאחר הצמצום מאחר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד אחר הצמצום באין שיעור למעלה ולמטה ממש כמו שהיה קודם הצמצו' ואינו מובן לכאורה לאיזה טעם היה הצמצום מתחלה מאחר שאינו מצמצם כלום ובאמת עיקר הצמצום הי' כדי שיהי' בחי' עמל' ומטה דווקא כידוע ועוד יש להבין במה ששיער בעצמו קודם הצמצום ששיעור זה ודאי הוא צמצום בעצמו עד אין שיעור למעלה מהן וגם הרי נק' אותיות וכלים הבאים בהתפשטות שזהו דבר והיפוכו א"כ אף קודם הצמצום היה בב' מדריגות דאיהו וחיוהי וגרמוהי שאחר הצמצו' הוא באו"כ ממש ולפ"ז יובן ג"כ ענין הנ"ל איך שיוכל להיות בחי' יחוד עצמי ופשוט בריבוי והתחלקות כמו שהוא יחיד לבדו וזהו גם בריבוי והתחלקות שבעצמו שלפני הצמצום ובזה שוין יחיד ואחד משום דהיינו אך ממש מטעם הנ"ל דאור א"ס למעלה ומטה עד אין שיעור בהעלם עצמותו שנק' יחיד בחיוהי וגרמוהי בעצמו הוא עצמו אותו האור שבקו וחוט שמייחד לון ביחוד עצמי ופשוט באו"כ ממש כנ"ל וד"ל ומעתה יש להבין בכל עיקר ענין הצמצום מהו דודאי כל עיקרו היה רק לצמצם ולהסתיר עצמו' אא"ס כמ"ש ישת חשך סתרו כידוע ואחר שאין שינוי כלל וכלל אין זה נק' צמצו' והסתר כלל והנה הגם שבכל זה מתורץ ענין הקושי' הנ"ל איך נתצמצם מיחיד לאחד שהוא מיחוד פשוט להיו' בחי' הריבוי והתחלקו' כו' מאחר שהיחוד בריבוי זה כמו בעצמו מטעם הנ"ל אין זה צמצום כלל וכלל עכ"ז עדיין אינו מובן מאחר שבידיעת עצמו ממש יודע ומשער בעצמו שיעור וצמצום דריבוי זה והריבוי היפך היחידות שבעצם הגם שבריבוי זה יש כח דעצמו משום דאיהו כו' מ"מ איך יהיה דבר והיפוכו כו' מיחידות לריבוי כו' אלא מוכרח לומר שלזה היה ענין הצמצום הזה ואינו הסתר לאור עצמותו לגמרי אלא שאינו מאיר כאור הראשון כמ"ש בע"ח בענין הרשימו וביאור הדבר תחל' יש להבין בענין מח' כללי' הנ"ל דהנ' מבוא' למעל' בענין מח' כללית דכוללת