כד, ד

חכמה מוחא חסד דרועא כו' וכה"ג כנ"ל ומעתה יש להבין בכחות הנפש עצמם טרם שבאו לאברי הגוף באיזה אופן הן מתהווי' בעצ' הנפש אחר שעצם הנפש היא אור פשוט והיולי בלתי מורכב ממציאת דבר מה מושללת מכל מדה גם מרצון ותענוג שהרי מה שאנו רואים שהנפש עצמה תתפעל בתענוג ורצון שלה זה אינו מעצם מהותה כלל רק שתתפשט או תתלבש בעונג ורצון זה אז תתפעל כו' וראי' לזה שאם אין הנפש רוצה להתענג לא תתפעל מאומה וכן במציא' השכל הגם שהנפש עצמ' תתפעל בהמצאת שכל ונק' נפש המשכלת שכל אין זה מעצם מהותה כלל רק שתתפשט או תתלבש להשכיל שכל וכן תתפשט להיות מטיב חסדו וכן הנצוח והתפארות והתנשאו' הכל יש בעצם הנפש טרם בואה לגוף וכמו נפש המדברת שהוא דבור רוחני כך נפש רוצה רצון רוחני ומשכלת שכל רוחני וכן בנצוח הותפארות הכל בחי' כחות רוחני' בערך רוחניות אור עצמותה רק שאינם נחשבי' מעצמותה ממש אלא כוחותיה מתפשטי' הימנה ויש להבין באיכות אופן זה אם הוא כהתפשטות תנועת החי כפועל בפעול' או כזיו ואור השמש או כהתלבשות ותפיס' ע"ד כל הנ"ל בחיי בשר כו' והנה ודאי א"א לומר שהכחות הללו הן רק בחי' אור וזיו לבד שאינו בא בקשר וחיבור שיתכן בו ההתפעלות ושינוי כנ"ל ובכחות הללו הרי מתפעלות העצם של הנפש עד שיוכל אדם לבא בכליון נפשו באיזה רצון ועונג הבא מעצמות נקודת נפשו או להיפך מצער המנגד כו' וכן בנצוח והתפארות והתנשאות יגיעו לכל עצם הנפש ממש כידוע והיינו לפי שהכוחות הללו הן נקראי' כחות עצמיי' הנטועי' בעצם הנפש ממש וכל עצם בלתי מתחלק ובחלק ממנו יומשך כל העצם (כמ"ש למעלה בססי' חי"ת) ולזה הטעם ג"כ א"א לומר שאורו' וכחו' הללו מן הנפש באין בבחי' ההתפשטות לבד שההתפשטות נבדל מן העצם כהתפשטות התחכמות מעצם כח השכל וכהתפשטות הפעול' וכה"ג שאינו נוגע לעצם רק במקצת מקצתו לבד כידוע ואמנם עכ"ז אנו רואים שהנפש עצמה מושללת מכל בחי' רצון ומדה כנ"ל וצאיך לומר בהכרח שהכחות הללו הגם שהן עצמיי' אבל נטועין הן בנפש בכח היולי עדיין ובלתי עצם הנפש לא יבואו לעולם לגלוי מציאת רצון ועונג וכה"ג דהיינו שכלולין ובטלין במציאותן לגמרי בעצם הנפש ועכ"ז נטועים שם בבחי' שרש לבד והוא הנק' כח היולי ופשוט כמו הרצון והעונג לדבר טוב נטוע הוא בעצם הנפש בבחי' כח היולי ופשוט עדיין בלי מציאת נכרת כלל רק בבוא הדבר הטוב שיתענג בו יוצא כח העונג ההיולי זה מהעלמו בנפש לידי גלוי מציא' עונג או רצון ואז תתפעל גם הנפש עצמה ממנו כנ"ל וכן מדת הנצוח נטוע בעצם בבחי' שרש היולי ובהגיע לזה יצא זה השרש בהתפשטות וגלוי וכך לכל מדה וגם להשכלות שכל יש שרש מיחוד נטוע בנפש שנק' כח היולי להשכיל כל שכל ובלמדו דבר חכמה יצא משרש הנעל' ויאיר בגלוי ונק' אור החכמה ועדיין אינו מציאת חכמה ממש אלא אור וכח המשכיל בגלוי לשכל הבא בכלי המוח וכך הוא בכל עונג ורצון ונצוח וכה"ג יש בזה ב' מדריגות א' יציאתן מהעלמן ההיולי שעדיין לא באו בכלי הגוף והב' כאשר יבואו בכלי וזה ההפרש יפול בו החילוק בין התפשטות לעצם דהיינו כשהכחו' כלולים בעצם בבחי' היולי עדיין נק' עצמיי' גם בהתגלו' מציאותן נקראו גילוי עצם מציאותן וכל זה טרם הארתן בדבר נבדל רק כמו שהן בעצם רק שיצאו מהעלמם ההיולי לבד אבל בהארתם בכלי כמו האור דחכמ' כשהוא מאיר בכלי המוח שנק' אז אור השכל בשם השכלה ממש זהו הנק' בחי' התפשטות מן העצם לבד שיפול בו שינויי' ואינו נוגע לעצם וה"ז עד"מ כניצוץ היוצא ונבדל מן השלהבת שנק' התפשטות חלק ממנו שאינו נוגע לעצם משא"כ בעודנו