כה, ב

בהן ויכולה לפשוט אותן כו' וכמו שאנו רואי' בחוש שאם לא תחפוץ הנפש להטות א"ע להתפעלות ענג או צער לא תתפעל כלל וכלל ואם היה זה מבחי' עצמותה ממש איך תפשוט א"ע מהם כאדם שפושט את לבושו הנפרד מגופו ואמנ' אנו רואים להיפך שהרצון והעונג חלק עצמי ממנ' עד שתתפעל כל עצמות' ותכלה ממנו לגמרי כנ"ל א"כ ה"ז ממש ע"ד הנ"ל בחיי הבשר הגשמית שיש בזה ב' הפכים א' שתתפעל ממקרי הגוף והב' שלא יהיה בה שינוי כלל בגרעין אור חיי הבשר כו' וכמו בגלגול הנפש כו' וכך יובן בעצמות כחות הנפש יש ב' הפכים הללו א' שהכחות מושללים ממנה לגמרי עד שלא יהיה בה שינוי והתפעלות כלל מהם והב' שתתפעל כל עצמותה כו' ובהכרח לומר שיש כאן הרכב' מב' מדרגו' הנ"ל התפשטו' והתלבשו' שהלבוש מורה העדר החיבור וקישו' עצמיי' העצמי והתפשטות מורה על אחיזה והתקשרות ובפרט בכוחות עצמיי' טרם בואם להאיר בכלי כנ"ל ועכ"ז נק' לבושים לעצם הנפש וגם נק' התפשטות ושניהם אמת וד"ל והנה מבואר למעלה ביתרון מעלת הלבוש במה שנתפס כולו כו' אך אין זה בבחי' אור וכלי שנק' חומר וצורה שיהיה בו בחי' תפיסה באמת כתנועת האברים והתפעלות הכאב בחיי בשר כנ"ל ולמעלה יובן מזה במ"ש איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה כו' הנ"ל באורות וכלים דאבי"ע דקאי גם בע"ס דעצמות אור המאציל דאיהו תפיס ומלובש בהן וע"ז אמ' ג"כ בעשרה לבושים נתלבש כו' עד"מ מכחות עצמייםדנפש שיתכן בזה בחי' התלבשות כנ"ל אבל לית מאן דתפיס בי' מלבד שאין זה כאור וכלי חומר וצורה אלא שגם בבחי' תפיסה והלבשה אין זה כאדם שנתפס בבית זה שלא יכול להיות אז בבית אחר כו' דהיינו שא"צ הפשטה מלבושים הללו כלל כנ"ל והענין בעצמות דע"ס קודם בואן להאיר בכלי דהיינו חכים ולא בחכמ' כו' לית מאן דתפיס בעצמותו כלל עד שא"צ פשיט' מלבושי' הללו וכמאמ' לית מח' תפיס' בך דהיינו גם מח' דחכמ' הקדומ' דא"ק ולמעל' מעל' עד גם בחי' חכמ' העצמי' שבעצמו' המאציל ממש שנא' לתבונתו אין מספר וכה"ג לא יש לה תפיסא בך בעצמותך ממש מטעם הנ"ל הגם שנק' בשם התלבשות אין הלבוש נבדל ממנו שיצטרך לפושטו וכמארז"ל אין העולם מקומו וכנ"ל באריכות וד"ל (גם מובן דכמו שיש מציאת לכלי בלא אור כנ"ל בפי' אשתארו כגופא כו' משום דיש להן שרש מיוחד כו' ומ"ש לית מאן דתפיס היינו משום דקאי על עצמותו שנק' איהו כנ"ל כך יש מציאות לע"ס הללו שבעצמו' שנק' לבושי' וגם נק' התפשטות גם קודם שתיקן להם גופין בכלים ודאי יש להם שרש בעצמות וע"ז א' ולית מאן דתפיס בי' ג"כ משום שהשמי' ושמי השמי' שזה טה"ע וטה"ת ע"ס הגנוזות בהעלם עצמותו ובחי' התגלותן העצמי הנ"ל הכל לא יכלכלוך אפי' בבחי' כלי' חיצוניו' כו' והגם שא' איהו וחיוהי חד ממש אין זה ערך לגבי עצמותו הפשוט וע"ז א' איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן כו' אפי' מח' ורצון ותענוג שבעצמו' ממש וכמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם ושרש היולי כו' וד"ל:

(טו) ובכל זה יובן ענין הפסוק דכי עמך מקור חיים דרישא וסיפא הכל ענין א' וזה ביאור ופי' לזה כנ"ל דהנה בחי' יחודא עילאה דע"ס דאצילות בכלים שנק' גופא כנ"ל הרי זהו מ"ש באורך נראה אור שהוא אור נבדל ובא בשינוי המהות כדמיון חיי הגוף באברי' שנבדל מאור עצם הנפש עד שנק' בשם התלבשות וגם הוא בבחי' התפשטו' שהוא בא בבחי' התפעלות והרגשה ושניה' אמת כנ"ל וזהו שא' באורך העצמיי' שהן ע"ס העצמיים טרם בואן לגילוי אור בכלי כשלהבת היוצא