כה, ד

מיד לצאת לגילוי התפשטו' בכלי נבדל כו' (או כמעיינות תהום שנק' מקור עכ"פ רק שהוא בהעלם והגם שזהו מיש לאין כנ"ל אבל נק' אין ליש כו') או כמו כח השכל שנעשה מקור נעלם לגילוי שכל בטרם שיצמיח ועתיד להצמיח ולהוליד שכל זה וכמו כח התנועה שעתיד ומוכן להניע וכאור וחיות שבנפש שמוכנת להחיות חיי בשר גם בטרם שתחיה כו' והג' מה שע"ס דעצמו' באין בבחי' התפשטו' אור ונק' אור החכמ' או אור החסד ממש אך לא באו בבחי' כלי עדיין ונקראו אורות עצמיים בלתי מוגבלים וכנ"ל בענין אפיקת י' תקונין כו' שגם גילוי מציאות ע"ס העצמיי' טרם הארתם בדבר נבדל כשהוא אחוז וקשור בעצמו' כעצמו' ממש יחשב ולא נק' עדיין בשם התפשטות חוץ מן העצם אלא התפשטות העצם כמו נפש המשכלת ומדברת בלא גוף עדיין שנק' אור פשוט ועצמי מעצם הנפש ע"ד דוגמא מזקן שקנה חכמ' בנפשו שנק' אור עצם פשוט שמאיר שפעו תמיד להשכיל בכלי המוח משא"כ בקטן הרי נשאר בהעלם ממש ולא ישכיל מאומה כו' וכך שארי המדות שנגדלין משרשן הנעלם מקטנות לגדלות בנפש האדם ונמצא נק' אורות עצמיי' גם בטרם בואם בהגדלה בכלי ואח"כ באין בהגדלה וריבוי בהתפשטו' בכלים שע"ז א' גופין תקינת לון כו' וד"ל ועל ג' אלה אמר כי עמך מקור חיים שהכל נחשב מן העצמות דאיהו וחיוהי חד ממש גם בהארתן בגלוי עצמותן שנק' מקור חיים בגלוי וע"ז מפרש דבריו באורך נראה כו' דהיינו גם בע"ס הללו כשבאין בהתלבשות בגופים שהן הכלים כמו חכמ' מוחא כו' הרי באורך העצמי נראה אור זה הבא בבחי' כלים ולבוש משום דעמך מקור חיים ג"כ דלית מאן דתפיס בי' כלל והא בה תליא דמשום דעמך מקור חיים בהעלם הע"ס ע"כ גם בהתגלותן בהתפשטות והתלבשות באורך נראה בלי שינוי כלל וגם זה אמת דמה שעמך מקו' חיי' נכללי' בעצמותו ממש כנ"ל משו' דבאורך העצמי ממש נראה אור דגם הע"ס העצמיי' באין בבחי' לבוש כמ"ש ולית מאן דתפיס בי' אפי' מח' הקדומ' בעצמו' וכמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס אפי' בהעל' וכח היולי הפשוט הנז' במדרג' הא' וד"ל ונמצ' מובן מכל זה דאין הפרש כלל בין בחי' יחיד לבחי' אחד דהיינונ כמו שעמך מקור חיים בהעלם עצמותו שנק' יחיד ביחוד עצמי ופשוט כנ"ל כך באורך נראה אור ביח"ע באו"כ שנקרא אחד ואין הפרש ביחוד' משום דדרך כלל גם אחר הצמצו' הרי באורך נראה אור הקו ולא נבדל מן העצמות עד שגם פוש' ולובש לא יתכן משום דקמי' כחשיכ' כאור' כו' וכנ"ל בפי' השמים כו' וד"ל ועדיין אין מקרא זה מתיישב לנכון דמה ענין חיים עם אור דפתח במקור חיים ומסיים באורך כו' ומה שא' מקור חיי' בריש' והדר באורך ולכאורה באורך על עצמו' אא"ס קאי שנרא' אור הקו כו' אח' הצמצו' היה לו להזכי' תחלה ושייך שפיר ע"ז הפי' דכי עמך מקור חיים דאין הצמצום שינוי כלל כנ"ל אבל אחר כי עמך כו' באורך אין זה לפי סדר ההשתלשלות ואם הכוונה באורך נרא' על האורות בכלים כנ"ל למה שינ' מרישא שקור' לע"ס בשם אור ותחל' קור' למקור' בשם מקו' חיי' ולא מקור אור הנק' מאור וכה"ג ולא סיים במה שהתחיל כלל כו' אך הנה יובן הכל ע"פ הנ"ל דיש כמה מדריגו' חלוקו' בין בחי' אור וזיו השמש הגשמי לאור הרוחני שהוא אור החיים דחיו' הנפש בגוף ויש בזה מה שאין בזה דודאי אור הגשמי דשמש אין חדש בו כלל דמוכרח הארתו מחמת הבהירות העצמי שבגוף המאור שממילא יאיר אבל אור וחיות הנפש כמו בחי' היולי הוא שבלא גוף לא נק' בשם חיות כלל וכלל רק בגוף יקרא בשם חיות וגם זה לא מוכרח כטבע כח המניע להניע אלא יתפשט ולא יתפשט וראי' מנפש בגלגולי' וכן מגרעון החיות באבר שלא יהיה שינוי בעצם (וגרעון