כז, א

בעצמו' אא"ס אדונינו זה הו' בחי' מל' דא"ס שהוא שם א"ד כמו יגדל נא כח א"ד כו' ולתבונתו אין מספר הוא בחי' תבונה שבעצמו' והיינו כללו' ענין דאא"ס למעלה עד אין קץ ביח"ע שבעצמו' ולמט' עד אין תכלית ביח"ת דבשכמל"ו ששרשו מעל' דא"ס כמ"ש אני ראשון ואני אחרון וכן ראו כי אני אני הוא ואני ה' לא שניתי כו' ולהבין כ"ז יש להקדים בכללות ענין יח"ת זה דבשכמל"ו שזהו בחי' מל' דאצילות שמסתתרת בבי"ע דוקא שזהו שם כבוד מלכותו כו' וידוע בענין ה' אחד ושמו אחד דיח"ת שוה ממש ליח"ע כמ"ש בפי' כגוונא דאינון מתייחדי' לעילא שהן ע"ס דאצילות במאצילן שזהו לעיל' לעיל' אוף הכי ממש אתייחדת המל' לתת' בכורסיי' שהוא עולם הבריא' כו' ברזא דאחד למהוי אחד בא' ממש כידו' וכך מצינו בדברי רז"ל דבשכמל"ו זה השבטי' אמרוהו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד שזהו בחי' יח"ע דאצי' שיעק' הו' בבחי' ח"ת דז"א דאצילו' שמתייחד למעל' ביחוד עליון דאצילות כמו שא' יעקב משמש במרו' שעול' עד הכתר שזהו ענין קו האמצעי שנק' בריח התיכון כו' וזהו כשם שאין בלבך אלא א' דיח"ע עד רום המעלות בבחי' יחוד שבעצמו' ממש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש בשוה באצי' כך אין בלבבינו אלא א' שזהו בעולם הבריאה דגם שמל' דאצילות מוסתר שם אחר הבדל המסך המפסיק בין אצי' לבריאה והמל' בוקע המסך ונעשה כתר דבריאה כידוע עכ"ז אין בלבבינו אלא אחד הגם שהשבטי' הן בבריאה וכידוע בענין הפסוק ששם עלו שבטי' כו' דשבטי' דנוק' הוא בו"ק דבריאה ואמנם אמר ששם עלו שבטים מבריאה לאצילות ועולין בבחי' ו"ק דז"א דאצילות והן י"ב גבולי אלכסון דאצילות ונק' שבטי יה שבטים דעלמא דדכורא כידוע ולזה אמרו כשם שאין כו' כך ממש אין בלבבינו כו' דיח"ע ויחו"ת שוין ממש ואין המסך מפסיק כלל וכמ"ש כגוונא דאינון כו' כגוונא ממש בלי שום שינוי כלל ביניהם (וכמ"ש במ"א בענין ביום ההוא יהיה ב"פ י"ה כו' וגם מבואר במ"א בענין ועד בחילופי אתוון דאחד ממש) והנה אנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא היו אומרי' בשכמל"ו ואין הלכה כאנשי יריחו (ומ"מ במי שתורתו אומנתו דפטור מן התפלה וחייב בק"ש כר"י הנשיא לא היה אורמ רק שמע כו') ובמקדש היו אומרי' בשכמל"ו בקול רם משום שהיה אז יחוד פב"פ בבחי' זו"נ דאצילות שאין שם מסך מפסיק כלל ויח"ת שוה אז ליחו"ע ממש וכן לע"ל דכתיב יהיה ה' אחד כו' (ומה שבקול רם דווקא מבוא' במ"א משום דא"ח עט"ב ויש עלי' למל' למעל' מז"א ונק' קול כלה שלמעלה מקול חתן והוא בחי' קול גדול ולא יסף כו' ולכך או' ז"פ כי ה' הוא האלקי' בעליי' המ' ביוה"כ בקול רם דווקא) אך הנה בזמן הגלו' דאתתא כו' ואין היחוד בפב"פ ואדרבה רישא שכיבת לעפרא שזהו בחי' חב"ד דנוק' שירדו למטה בע' שרים שזהו ענין גלות השכינה כמ"ש מקים מעפר דל שהוא מהסתר המל' בבריאה שנק' עפר שבקרקע המשכן כו' ועכ"ז אנו אומרי' בשכמל"ו דאין הלכה כאנשי יריחו ולא עוד אלא שעיקר היחוד הוא בבשכמל"ו שנק' יח"ת במה שהוא שוה ממש ליח"ע שהרי ד' רבתי דאחד שמאריך בו הרי עיקר המכוון בו על בחי' יח"ת דבשכמל"ו דווקא שהרי א' תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות כו' שהן ו"ק דבריאה שנק' מקום כידוע וד"ל ועוד ראי' לזה ממה שאומרים פסד"ז קודם כדי שיסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל כידוע ולכאורה זהו פלא דהלא כל השבחי' שבפסד"ז אינו מדבר רק בכל הנבראים בע"ג איך שמהללים ומשבחי' כו' מצד בחי' ביטול היש לאין כמו הללו את ה' מן השמי' כו' וכן המלאכי' כו' וכולן לא נבראו רק מבחי' אותיות הדיבור העליון כמ"ש בדבר ה' כו' כידוע שזהו אינו אלא בבחי' מל' דאצילות שמסתתרת בצמצום בבי"ע אחרי