כז, ד

ה' ומהולל מאד וכמארז"ל אימתי גדול כו' דמשמע שזהו יותר נעלה וכנ"ל והכל רק מצד שהבריאה יש מאין בזה נמצא רב כוחו של העצמו' יות' מבתחלת אצילות המאציל כי הבריאה מן הבורא חידוש גמור ואצילות מן המאציל אינו חידוש גמור וכמ"ש קורא הדורות מראש מהעלם לגילוי וכנ"ל וד"ל ולהבין ביאור הדברים בדרך פרט הנה תחלה יש להבין מה שיש לכאורה סתירה בענין זה דלפעמים משמע דאין יתרון מעלה כלל ביח"ת מביח"ע רק אדרבה שניהם שוין ממש וכמו לעתיד דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ולא יותר מאור החמה והיינו כשבחי' זו"נ שוין בקומתן כידוע וכל המאמרי' שבזוהר ודברי רז"ל מורין ע"ז כמו מאמר דכגוונא דאינון כו' אוף הכי אתייחדת לתתא ולא ביתרון מעלה אלא למהוי אחד באחד ממש בשוה וכן מאמר רז"ל בשבטים דכשם שאין בלבך כו' כך אין בלבנו כו' ולא יותר ממה שבלבך כו' דאיך יהיה יתרון למקבל על המשפיע ולפעמים משמע דיש יתרון מעלה ביח"ת משום דא"ח עט"ב והוא בחי' עליי' המל' למעלה מן המשפיע וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלי' חצים אל הים כו' (וכמ"ש במ"א בענין כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דהטעימן מעין עוה"ב שהוא לאחר הבירור דא"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר ולכך תשמע בקולה כו') והיינו כל הנ"ל בענין בשכמל"ו בקול רם כו' ובמה שפסד"ז בשבח הבריא' יש מאין מבחי' מל' יותר עליון מיח"ע דק"ש כו' וכן ממצות היחוד דה' אלקי' כו' עד ששם הפעולה דאד' למעלה משם העצם דהוי' וכמ"ש גדול אדונינו כו' ואימתי גדול כו' וכנ"ל באריכות והנה מטעם הכלל דנעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' א"כ אין יתרון לסוף על התחלה וגם משמעו' הענין דאא"ס למעלה עד אין כו' ולמטה עד כו' אינו מורה כלל שיהי' יתרון מעלה בלמטה מלמעל' מאחר שעצמו' אא"ס ממש אין בו בחי' מעלה ומטה רק ע"י הארת הקו כו' וא"כ מה שנמצא ממנו ב' מדרגות דלמעל' עד כו' שניהן שוין בבחי' א"ס ולמה יש יתרון למט' יותר מלמעלה ואם מצד שלאחר הבירור כמו בעוה"ב יש יתרון למטה יותר מטעם דא"ח כו' היא גופא יש להבין למה יפעול ענין הבירורים דרפ"ח כו' יתרון אור מן העצם כמו שהוא שנאמר לגדולתו אין חקר למעל' כו' ואדרב' ממה שנק' העוה"ב יום שכולו ארוך הרי למט' ולמעל' שוין דהיינו כמו שאין לו תחלה כך אין לו תכלה והיינו הך ממש דארוך בראשו וסופו כו' ואם מפני שנא' כיתרון אור כו' הרי זה נא' בצמצום הראשון הנק' מק"פ כו' דכתיב ישת חושך סתרו ואינו נק' מבדיל ממש אך כל זה יובן בהקדמה א' והוא בהפרש שבין מאמר הראשון יהי אור למאמר השני דיהי רקיע כו' דהנה ידוע בענין אור מים רקיע דמאמר יהי אור קאי בבחי' אור החסד שהוא ביום הא' ומאמר הב' דיהי רקיע קאי בבחי' הגבורה שהוא ביום ב' מפני שבא הרקיע הזה להבדיל בין מ"ע שהוא לצמצם ולהסתיר ממש כו' והנה אמר בזוהר בראשית ע"פ יהי אור אור קדמאה כו' והענין הוא כידוע בענין ב' מדרגות בע"ס בבחי' אור ישר ובבחי' או"ח דע"ס דא"י שרשם מבחי' החסד עצמי שבעצמו' אא"ס ממש כי חפץ חסד הוא בעצם מהותו ע"כ עלה ברצונו אנא אמלוך כו' וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה היינו חפץ חסד העצמי כמ"ש בע"ח ושרש ענין החסד שיורד מגבוה לנמוך דהיינו במקום גדולתו שם ימצא ענוה שם דווקא שמפני רוממות עצמותו למעלה עד אין כו' זה גורם ירידתו בחסד להיות רצון פשוט ולשער בעצמו כו' והיינו פי' יהי אור דמשמע יהי אור אחר ההעלם והצמצום דישת חושך סתרו וכמ"ש באורך נרא' אור דהיינו שהיה אור הגנוז בעצמותו שנק' טה"ע וצמצם א"ע להיות נראה אור מתוך העלם אור העצם