כח, ד

וניצוח תחילת מציאותן מחובר לדבר מה לאהוב דבר או לשנות דבר ששרש המדו' ברצון הוא רק שהן מוגבלין על ידי השכל שעוברין דרך טעם ושכל לרצון עד שמזה הטעם יתפעל באהבה בשכל ואח"כ יתפעל בלב רק כפי אופן הגבלת השכל באהבה שבשכל כידוע) ונמצא שכל חילוקי המציאות שנמצאים דרך פרט ברצון כמו שכל וטעם שברצון מה שרצונו למעשה דוקא הכל נמצא דרך פרט במעשה עצמה לאחר שהובדל' מן הרצון ע"ד דוגמא כאשר עולה ברצון לבנות בנין ועדיין אינו פועל במעשה הבנין כלל רק שרוצה שיהיה לו בנין וכלול הרצון הזה משכל וטעם ומדות פרטיי' כו' ואופן המעשה של הבנין ונסקרים כל הפרטי' בכללות רצון א' ואח"כ פוסק מזה הרצון שרוצה בעצמו ומתחיל במעשה הבנין להשלים רצונו שאז המעשה נבדל מן הרצון כי אינו עוסק רק בפ"מ רק שבא פ"מ זה מכחו של רצון שרצה בזה המעשה ואמנם מפני שהרצון והמעשה א' הוא שהרי עיקר התחלת התעוררות הרצון לא הי' כלל במציאת אם לא למעשה בפ"מ דווקא כנ"ל א"כ בהכרח לומר שכל מה שנמצא פרטיות חלקי' ברצון אותן הפרטי' ממש ימצאו בגופה של מעשה דהיינו אותו השכל הבא ברצון באופני' פרטיי' לזה הרצון הוא עצמו הבא באופנים שונים הללו בהשכלת אופני המעשה שהוא קיום הרצון ומה הפרש יש בין שכל וטעם בפרט לרצון לשכל וטעם לקיום מעשה שבו עיקר הרצון וכה"ג כל פרטי התחלקות המדות שברצון חו"ג וכה"ג הכל יבואו דרך פרט כמו שהן ברצון באופנים מיוחדי' בגוף מעשה זו כמו אם להאריך או לקצר ונק' מדות שבעשי' שהן אותן מדות שברצון ממש וכנ"ל (שם) בפי' מגיד מראשית כו' ומקדם כו' באריכו' וא"כ כמו שיש פרטי רצונות רבות לכל פרטי השכל ומדות שברצון הכללי כך יש פרטי רצונות רבות במעשה של הרצון ומן הרצון הכללי מאיר כל פרט ופרט בשעה שעושה מעש' הבנין בכל פרט שבו שיהי' כפי' שהי' ברצון דוק' לא יגרעולא יוסיף מאומה כידוע ולפי"ז אין הפרש בין המהות של עצם רצונו קודם שיבא לידי מעשה לרצון שבגוף המעשה שבודאי לא ישנ' בהכרח בפרטו' המעש' הכל כפי הרצון שהי' בו' תחל' ואע"פ שיש הבדל וריחוק ביו רצון הרוחני שבנפשו לבנין זה להמעש' בפועל ידיו שמלובש בו רצונו בהתלבשות ותפיסא כאברים שנשמעי' לרצונו כו' ה"ז כמו עד"מ כשמצייר אדם בלוח בידו בתנועה גשמי' בכל הפרטי' שבמחשבתו ורצונו בציור מיוח' הזה לא יוסיף ולא יגרע דבר שמתאחד ודאי התנועה בפ"מ עם רוחניות המח' ורצון שבמוח בכל פרט ופרט שבתנועה וד"ל:

(כ) והנמשל מכל הז יובן למעלה במ"ש כל אשר חפץ ה' עשה דמשמע ריבוי רצונו' וכל אשר חפץ הכל עשה הענין הוא דכמו בבחי' יחו"ע דמה שעלה ברצונו להאציל כו' הי' ברצון זה כלל תחלה ופרט דהיינו פרט התחלקות בשכל ומדות כו' ויצא אח"כ לגלוי ברצון הבא לקיום דבר זה שהוא ענין אצי' עצמה וגם הוא יבא דרך פרט ממש כאותן פרטי' שהיו ברצון לעצמו להאציל כמובן ממשל הנ"ל ברצון לבנין כך ממש בבחי' יח"ת דהיינו בחי' הרצון לברוא הבריאה יש מאין כו' כלשון הזוהר כד סליק ברעותי' למברי עלמא כו' ורצון זה עיקר התחלתו רק בשביל גלוי רצונו במעשה שהוא גופה של התהוו' הבריאה מאין ליש שהוא ע"י בחי' המל' כידוע וכנ"ל במשל שהרצון והמעשה א' הוא ממש בכל פרטי חלקיהם כו' א"כ ודאי דכל מה שהיה ברצון זה לברוא דרך פרט בחכמה וטעם לרצון ומדות פרטיי' כו' הכל נמצאו דרך פרט כמו שהן בבוא הרצון לידי מעשה שהוא להוות הבריאה כו' ומה שעלה ברצונו לעצמו למברי עלמא הוא בבחי' נבדל בערך מבחי' הרצון הבא בגלוי בפ"מ זה שהוא להוות הבריאה