כט, ב

וטעם לרצון לחסד זה שיבנה העולם מחמתו ובודאי עיקר השראת החפץ הפנימי הוא בפ"מ דחסד שהוא גוף הבריא' שזהו עולם יבנה ואע"פ שנא' בחכמ' יבנה כו' והוא מאמר דבראשית כמ"ש כולם בחכמ' עשית כידוע היינו רק חכמ' וטעם לרצון להטות כלפי חסד ועיקרו רק בשביל מעשה החסד בפ"מ ואם הי' נעשה גם בלעדי השכל וטעם לרצון ה"ז שלימות רצונו כמו עכשיו ע"י הטעם כו' וד"ל ובזה יתפרש פסוק דמגיד מראשי' אחרי' שהוא רצון שבשכל וחכמ' שק' ראשית הבא בפ"מ הנק' אחרית והוא כמו מאמר דבראשית וגם מקדם לרצון זה היינו בקדמין ברא שהוא פנימית הרצון טרם שבא בשכל כו' אשר לא נעשה שלא בא לידי מעשה כי אינו רק לעצמו עדיין כנ"ל שהחפץ ופנימית הרצון אינו רק לעצמו כו' גם הוא מגיד וממשיך והוא כאשר נשלם המעשה בכי טוב כמו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב כו' שנתקיים הפ"מ כמו שהיה בפנימית רצונו דוק' לפי שבסוף מעש' דוק' היה היותר פנימי' שברצון תחלה לעצמו וד"ל וזהו אשר ברא אלקים לעשות פירש כי בו שבת מכל מלאכתו וירא את כל אשר עשה כו' שנשלם פנימית רצונו דוקא שלזה ברא אלקי' במאמר דבראשית בחוכמתא רק לעשות דוקא מטעם הנ"ל אבל מ"ש ברוך שאמ' וגם מ"ש אומ' ועושה שהוא מפנימי' רצונו הכללי שבא כמו שהוא למעש' היינו כמ"ש ומקדם כנ"ל וד"ל והנה עדיין אין זה מובן מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה דוקא שבמעשה דוקא בא הריבוי דכל אשר חפץ כו' וכן במ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה ולא כל אשר ברא ויצר והאציל כו' אך הנה יש להקדי' ענין המבואר למעלה (בסי' יו"ד) שיש מח' כללית ומח' פרטית והכללית נק' מח' אחת דוקא שצופה וסוקר עד סוף כו' שנסקרתחלה וסוף כא' מבלי שיוקדם לא' על זולתו כאדם המביט בכדור עגולי שמקיפו בהשווא' מראשו לסופו כו' עד שאין כאן ראש וסוף כלל ולפ"ז מהו שא' סוף מעשה עיקר יותר אלא מוכרח לומר שאין זה מצד שבסוף יש עיקר הרצון יותר מבתחלה מאחר שנסקר תחלה וסוף מבלי נודע בחי' ראש וסוף ולמעלה מבואר שבסוף דוקא יש עיקר ופנימית החפץ יותר מהתחלה אך צריך לומר משום דבפרט מן הרצון אין שום שלימותו עדיין רק מכללות כל חלקיו כא' שם הוא כל שלימותו העצמי עד"מ מו"מ או בנין בכל פרט שבו יש עונג ורצון בפרט ואינו שלימות הרצון רק אחר גמר כל חלקי הבנין או עסק המו"מ לא יחסר דבר אז יושלם הרצון והעונג ונמצא זה השלימות אינו מצד הסוף לבדו אלא מפני שבו הגמר של כל הענין וכללותו נכלל בו וזהו יתרון מעלת הסוף כי מצד עצמו אנו רק חלק פרטי העומד בסוף רק דוקא מפני שבו כלול הכל משא"כ באמצע ובתחל' דגם שבתחלת הרצון כולל הכל אבל לא בפ"מ עדיין ונמצא שניהם אמת שהסוף עיקר הרצון בו יותר ולא מצד חלקו לבד אלא מפני שהוא הגמר של הכל שבו כלול הכל ולא מצד ההתכללות לבד שהרי הכל הי' כא' בטרם שבא למעשה אבל מצד המעשה בעצם שזהו עיקר הרצון דוקא ומצד שיש במעש' מהכל דוקא ע"י אמצעית שניהם נמצא בו דוקא עיקר פנימי' הרצון שהי' בכללות המח' כמו עונג שמגיע לאדם מכללות כל העסק מו"מ או הבנין לאחר גמרו דוקא כנ"ל שם וד"ל והנמשל מזה יובן למעלה במח' ורצון כללי דכל אשר חפץ ה' עשה כו' דודאי כל אשר חפץ זה כולל כמה רצונות וחפצי' פרטיי' שכלולים בכללות המח' ורצון לעצמו בסקירה א' מבלי שימצא בזה קדימה לראש על סוף ולא לסוף על ראש ומ"ש סוף מעשה עלה תחלה במח' היינו כשהמח' באה להתחלקות פרטיי' שיש בו תחלה וסוף כו' ואמנם ענין