כט, ג

סוף המעשה שלזה עיקר הרצון הי' יותר שע"ז א' סוף מעשה עבמ"ת אינו רק כאשר במעשה יכלול הכל דוקא ולא מצד חלק המעשה לבד וכמובן ממשל הנ"ל ברצון לבנין או מו"מ וז"ש כל אשר חפץ בריבוי הכל דוקא מכל אשר חפץ ולא יחסר גם חפץ ורצון א' פרטי שבפרט השכל ומדו' שברצון ובתנאי השני שיהי' הכללו' כל אשר חפץ בפ"מ דוק' שהמעש' הוא הי' עיק' פנימי' הרצון אז הוא שלימו' של הרצון דווק' וכן יתפר' וירא את כל אשר עשה והנה טוב כו' שזהו דוק' כאשר עשה בפ"מ דוקא וכל אשר עשה דוקא שלא נחסר דבר שבאמצעו' שניהם בכללו' הכל הבא בפ"מ שם דווק' ויהי' עיק' השלימו' ברצון הקדום הנק' טוב מאד וכמ"ש במ"א בענין עליות העולמו' בשבת שעול' סוף מעשה בגמרה דווקא כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו מכל דווק' וירא את כל אשר עשה כו' וגם כל אשר חפץ ריבוי דכל במעש' נשלם הרצון וחפץ ה' והיינו במ"ש בשמים וארץ בימי' וכו' שאם הי' כל אשר חפץ בשמי' לבד כמו ואלקינו בשמי' כל אשר כו' או בארץ לבד כו' אין זה שלימו' עדיין רק מכל אשר עשה בשמים וארץ מכללותם יחד וכן בימים ותהומות כו' מטעם הנ"ל וד"ל (וענין שמי' וארץ וימי' כו' ית' בסי' שאח"ז בענין תמליכהו כו') (ובזה יתפרש פי' ברוך שאמר בהיפך מפי' דלעיל דהיינו שאמר והי' בפ"מ דווקא שבזה נשלם שלימו' הרצון שהי' לעצמו והיינו ברוך הוא בעל הרצון שמתעורר מחמת זה להיות אומר ועושה מחדש שזהו עיקר סיבת חידוש מע"ב בכל יום כמ"ש כי אמרתי כו' בכל יום כו' וגוזר ומקיי' הכל בפרט הבא בשכל ומדות שז"ש ברוך עושה בראשית פי' עושה מה שגוזר כמ"ש ותגזור אומר ויקם כו' וכה"ש מבואר במ"א ע"ש):

(כא) ומעתה יש להבין מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמי' וארץ דוק' דהנ' ידוע בביאור המחלוקת אם שמים קדמו כמ"ש בראשית כו' את השמים וכו' ואם הארץ קדמה כמ"ש ביום עשות ה' כו' ארץ ושמי' והמכריע ששניהם כא' נבראו (והוא אהו"ה גי' טוב דאת השמי' כו' דאחיד בשמיא וארעא) והענין הוא דהשמי' הוא הרקיע המבדיל בין מ"ע למ"ת כנ"ל וכמ"ש ויקרא כו' לרקיע שמים והמי' עליונים שמעל השמי' טרם שנעשה הרקיע נא' בהם ורוח אלקים מרחפת על פני המי' כו' שזהו ביום הא' שאמ' יהי אור ומבואר למעלה שרקיע זה המבדיל כו' הוא בחי' המסך להעלים ולהסתיר שהוא מבחי' הגבורות והצמצומין כמו ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח דאגלידו מיא ושמים כלול מאש ומי' כו' שהגבורות הן מכווצי' וכמ"ש במ"א בעני' כבש באשא כו' ובחי' מ"ע היינו ח"ע שברצון ומח' הכללי' שלעצמו כמו כד סליק ברעות' למברי כו' וכנ"ל דכל מה שהיה ברצון זה שכל וטעם לרצון ומדו' דרך פרט הכל בא לגלוי בבחי' מקור לבריאה יש מאין אח"כ כמו המצייר בלוח כו' (כנ"ל בראש סי' ד') וז"ש כל אשר חפץ ה' לעצמו שנבדל הוא בערך מבחי' הרצון שבא מכחו לידי גילוי להיות ממש ברצון זה שנק' כתר דבריאה וכה"ג ולזאת הוצרך להיות הבדלה ביניהם שהיא להעלי' ולהסתיר עצם רצונו זה הכלול מכל הפרטי' ולהיות נמשך בחי' הרצון לבא למעשה בפ"מ עד"מ מי שעלה ברצונו לעצמו כל מעשה הבנין שכאשר ירצה לבנות בפ"מ בהכרח שיסלק ויעלים ויפסוק רצונו שלעצמו ולעסוק ברצון הגלוי לפ"מ והוצרך להפסיק ולהעלי' עצם רצונו הפשוט שיורכב בהגשמת המעלה אזי נק' הרכבה מרוחניות רצונו שלעצמו עם ההגשמה דמעשה לעשות רצונו כו' וכך יובן למעלה שהרקיע הוא העלמת אור העצם דרצון הבא בלב דז"א שנק' אדם דאצי' ולהביאו לגילוי במח' ודיבור לאה ורחל שהן י' מאמרות בהעלם וגלוי כו' וז"ש לעולם ה' דברך נצב