כט, ד

בשמי' שהוא הרקיע שמבדיל כו' דהיינו בפי' כתר מל' שמהחזה דז"א ולמטה כו' כמ"ש בע"ח וז"ש ה' מלך גאות לבש כו' וכנ"ל (בסי' י"ט) באריכו' וזהו ענין ד' רבתי דאחד תמליכהו בשמי' וארץ כו' שמים הוא הרקיע שנעשה ביום ב' מבחי' הגבורות כו' והוא הטעם דמ"ד שמים נבראו תחלה שבו העלם הרצון הכללי' שלעצמו כדי שיוכל להיות הבריאה יש מאין ממש מבחי' מ"ת שהוא ח"ת שברצון הבא בגלוי לפי שכטבע המסך להבדיל מן הקצה לקצה כו' כנ"ל וע"י אמצעות הרקיע הזה נעשה מקור כל הברואי' (וכמו הרקיע שעל החיות שמקבלים משם) ואעפ"י שאמר ע"ז המלך המרומם לבדו כו' היינו מפני שהוא נבדל בערך מירידה זאת גם להיות מקור לבריאה וזהו המתנשא מימות עולם הבריאה וזהו פירש תמליכהו בשמי' ג"כ והיינו להיות שבחי' כתר מל' דבוק בעצם המדות דאצילות וז"ש השמי' כסאי והארץ הדם רגלי כו' דשמי' זה שנק' רקיע נק' כסא המל' שיורד לישב להיות מלך כו' אבל בעצם מרומם לבדו ומתנשא כו' שהוא ענין הרצון שלעצמו עדיין שכלול בעצם המהות שע"ז אמר ג"כ ברוך שאמ' והי' כנ"ל וד"ל ומ"ש כל אשר חפץ בארץ ג"כ משמע שיש רבותא בארץ אשר אין בשמי' והוא כמ"ד ארץ נבראת תחלה היינו משום דסוף מעשה הוא עיקר פנימית הרצון הנק' חפץ כנ"ל (בססי' ך' באריכות) בפי' לעשות דבראשית הוא הטעם של רצון לחסד עיקרו רק בשביל מעשה חסד בפ"מ ואם הי' נעשה בלעדי הטעם נשלם עיקר הרצון שלמעלה מן הטעם כו' וזהו כי אמרתי עולם חסד כו' ומבואר ג"כ שם שאין זה מצד חלק דמעשה שהוא אחרון ונעוץ בסופן שהרי בסקירה א' באו תחלה וסוף במח' ורצון הכללי מבלי שיש יתרון זע"ז כלום כו' אלא משום שהסוף מעשה יש בו ב' מעלות א' שהוא עיקר המכוין של הרצון מצד עצם המעשה בפ"מ דווקא והב' מפני שהוא הגמר הכולל הכל וכמ"ש את כל אשר עשה כל רבוי הכל ובפ"מ כי הגמר יש בו ב' תנאי' א' שהו' הגמר במעשה ולא נשאר הדבר בדבור ומח' דלגבי כל הכחות רוחניי' המעשה הגמר האחרון שקודם שבא למעשה אין שלימות בדבר עדיין והב' שהוא הגמר בכל הפרטי' מראשו לסופו שיכלול בו הכל ולא יחסר דבר כו' וזהו מ"ד ארץ קדמה לשמי' דסוף מעשה עלה בתחלה למח' ורצון הבא בגלוי בתחלה להיותו עיקר יותר והוא הגמר בב' מעלות הנ"ל והיינו מאמר דתדשא הארץ ותוצא הארץ כו' שנק' עלמא דאתגליי' מאין ליש ממש שזהו הי' פנימי' הרצון והוא גמר הכל בכללות' יחד וע"ז אמר ג"כ כל אשר חפץ עשה דבו יש רבותא יות' מכל אשר חפץ עשה בשמים שאין שם ענין הגמר בבחי' המעשה בפ"מ והיינו שאמר ג"כ בימים וכל תהומות דהנה הים דומה לרקיע דוקא והענין הוא להיות שביום ג' אמר יקוו המים מתחת השמי' כו' ויש להבין למה ביום ג' דווקא ובזוהר אמר יקוו בארח קו מישר שהוא בחי' קו האמצעי דת"י כי יהי אור בקו ימין חח"נ ויהי רקיע בקו שמאל בג"ה ויקוו המים ביום ב' מבחי' הגבורות להבדיל ולצמצם עצם האור כנ"ל והן הן גבורותיו עד שיוכל להעלים כ"כ במסך שבין יצירה לעשי' כו' להיות גלגלי' ודצח"מ גשמיי' כו' והנה ע"ס דא"י וע"ש דא"ח המה ב' הפכי' (והן שמי' וארץ בע"ס דא"י השמים קדמו ובע"ס דא"ח הארץ קדמה כמ"ש במ"א) והמחברם וכוללם יחד הוא בחי' קו האמצעי והיינו יקוו המים כו' בהיות שגם אחרי שנעשה הרקיע להבדיל כו' עדיין הכל הי' בבחי' העלם ולא בבחי' גלוי גמור עד שנתגלה היבש' שנק' ארץ וא' תוצא