ל, א

הארץ נפש כו' וכמ"ש הכל היו מן העפר דווקא וכמארז"ל כל מה שבים יש ביבשה כו' כמבואר במ"א באריכו' בענין עלמא דאתכסיי' שנק' ים ועלמ' דאתגליי' שנק' ארץ עד"מ מו"ד שבמח' הכל בהעלם עדיין ובדבור בא הכל בגלוי כי הדבור יוצא בבחי' נבדל לחוץ ובמח' עדיין נכלל בהעלם העצמות והנה בודאי כל פרטי הדבור בהכרח נמצאי' במח' תחלה והיינו התחלקו' צרופי אותיות של המח' הנק' עקבי לאה שנעשין מקור לדבור כידוע בענין ב' ההין דשם הוי' שע"ז אמר תרין נוקבין פריש שלמה לאה ורחל והיינו ענין ד' רבתי שהוא בחי' דבור גדול שבמח' וזהו ענין מאמר הנ"ל דמה שעשתה ענוה עקב לסוליתה ענוה הוא בחי' לאה עלמא דאתכסייא (דענוה הוא בחי' הבטול בעצמו בלי נרגשלדבר מה והיינו עניו דמשה בחי' מ"ה דאבא וענוה הוא בבינה ותבונ' עד בחי' לאה) ועקבי לאה היינו מה שיש בחי' הביטול עצמי באותיות המח' (כנשמות הסבות שנק' נוני ימא רבא כדגים המובלעים בים וכן ת"ח כו' בבחי' ביטול עצמי דחכ' משא"כ המלאכים שמקבלים מרוח הבל הדבור שהן נפרדי' כחיות האדם מן האויר כו' וכמ"ש במ"א וגם נשמות דבריא' שנק' פני אדם ה"ז כאדם שהוא בא באור וחיות נפרד משא"כ נשמות הכלולים באותיות המח' שנק' ים שמתאחדי' בעצם המדות דז"א כו' והיינו למסור נפשו באחד ד' רבתי דוקא ששם מקורה האמיתי כמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד דוקא ומ"ש ואהבת כו' בכל נפשך היינו נשמות שבגופים דוק' וכמשי"ת) ומ"ש דעקב ענוה שבמח' יראת ה' עשתה עטרה לראשה היינו בחי' כתר מל' טרם שבא הדבור בגלוי רצון ושכל ומדות כנ"ל בפי' לעולם ה' דברך נצב כו' שהוא נכלל בבחי' הרצון שלעצמו ממש במח' בהעלם רק שמזה נעשה הרצון לדבור כמו כשרוצה להביא המח' בגלוי הדבור נק' רצון של הדבור שלא נגל' עדיין וע"ז אמר המלך המרומם כו' כנ"ל והנה כאשר האדם רוצה להביא מחשבתו ורצונו שבלבו לגלוי הדבור והמעש' מוכרח שיפסיק ויצמצ' א"ע מטרדת מחשבתו ורצון בפרטי החלקי' וכולם יתאספו ויתכווצו להיות מקום לדבור ומעשה (משא"כ אם אינו חפץ להביא בגלוי הדבור כמו לבא לפומא לא גלי' וכמו צדיק ורשע לא קאמר וכה"ג נשאר המח' הסתומה כלולה בעצמו ואינה באה לגלוי הדבור כלל וכמו וינחם ה' כו' וכה"ג) ואמנם אחר שצמצם כל המח' כדי לדבר הרי אדרבה כל מה שבמח' רוצה לגלות בדבור לא יעלים דבר וחצי דבר רק שמתגלין באופן מהות אותיות הדבור והוא הידוע בענין אתוון אתגליפו כו' שאותיות המח' כציורן במח' בכל פרט באין בדבור ע"ד דוגמא הנ"ל מן המצייר בכתב כל אותיות מחשבתו שאות א' שבמח' בא בציור גשמי כך כל אות שבמח' עליונ' שנבראו ממנו עלמין סתימין (כמו ביו"ד שבמח' נברא העוה"ב ובה"א שבדבור נברא העוה"ז כמ"ש בה"א בראם כו') נברא ממנו בדבור עלמין דאתגליין כידוע וזהו ענין יקוו המים מתחת השמים מים הללו הן מ"ת שלאחר הבדלת הרקיע ביום ב' והוא בחי' חכמה שבאותיו' המח' וכאשר רוצה להביא לגלוי הדבור מוכרח להתצמצם ולהתכווץ כדי שתראה היבשה שנק' עלמא דאתגלייא שהוא עולם הדבור ואם לא יתצמצמו לעולם לא יבא לגלוי הדבור הנק' יבשה והוא באמת עיקר סיבת התגלות כל מה שבמח' הסתומה הנק' ים בכל פרט ופרט כו' וכמארז"ל כל שיש ביבשה יש בים כו' ולא יחסר דבר בים מכל חלקי דצח"מ שביבשה כידוע רק שבים הן בהעלם וכמו כמים לים מכסי' וז"ש יקוו בלשון קו כי הי' התפשטות המח' לעצמו טרם שיוכל לבא לבחי' המשכה מצומצמת לגילוי כאדם שטרוד במחשבתו לא יכול לצמצם א"ע לדבר וע"י שצמצם א"ע להיות בבחי' קו אמר יקוו והיינו מ"ש ברוך ה' כו' מן