ל, ב

העולם ועד העולם כו' מעולם המח' לעולם הדבור (ומ"ש אל מקום א' א' דוקא וכמארז"ל שגער בהן כו' היינו ענין כח התחברות דמח' בדבור והוא מ"ש את השמי' כו' שהוא בחי' יסוד שמצמצם א"ע כדי שיוכל להשפיע עד"מ מהמשפיע שכל לתינוק שא"א כ"א שיצמצ' א"ע מאוד ולא ישאר בו כ"א כפי הנצרך לקבלת שפע התינוק לבד ונק' יו"ד זעירא דויקרא והוא מ"ש יקוו בווין עש שנתצמצמו רק בבחי' יוד זעירא שהוא אל מקום א' כמ"ש בזוהר ואז ותראה היבשה נראה בבחי' יש ודבר מה והוא עולם הדבור שבא בהתגלות יש ודבר שלזה נק' הדבור דבר וכמו ודבר דבר כו' והוא בחי' דבר מלך שלטון שגוזר בדבור כו' ונק' מטרוניתא או אימא תתאה כידוע) וזהו שאמר בזוהר דמאמר זה דיקוו המים ביום הג' דווקא להיותו בקו האמצעי דת"י כו' להיותו כמו בריח מחבר מן הקצה לקצה מן המח' הסתומה לבחינ' הגילוי דיבשה שבהכרח לומר בכל ממוצע שיש בו משניהם וכך מאמר זה מאחר שבכוחו להבי' העלם המים שבים העליון לבחי' קו למקום א' להיות גלוי יבשה יש בו מהעלם וגילוי יחד וזהו שארז"ל דים דומה לרקיע המבדיל דוקא שיש בו בחי' מורכבת מעליון ותחתון כנ"ל וד"ל:

(כב) וזהו מ"ד שמי' וארץ כא' נבראו שזהו כמו ענין מאמר דיקוו המים ביום הג' שהוא בקו האמצעי שמחבר מן הקצה כו' כנ"ל ואמנם יקוו המי' מתחת השמי' כו' ותראה היבשה מחבר הוא לשמי' ויבשה שכבר המה במציאותם אבל מ"ש דשמי' וארץ כא' ממש נבראו ה"ז מדבר בבחי' מקור עליון שלמעלה משרש שניהם דהיינו למעל' מבחי' ע"ס דא"י וע"ס דאו"ח ששם כלולים שניהם כא' ממש מבלי שימצא ראש וסוף לומר שמי' נבראו תחלה או ארץ תחלה אלא כמ"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו כו' ולכאורה מן המקראות דיהי רקיע ויקוו המים משמע שזה ביום ב' וזה ביום ג' הרי הרקיע שנק' שמי' ביום מוקדם ויבשה שנק' ארץ ביום ג' שלאחריו ואיך א' שכא' ממש נבראו וא"א לומר כמ"ש במ"א שבהעל' המח' ארץ קדמה דסוף מעשה עלה במח' תחלה ובגלוי השמי' קדמו למעל' מהעלם וגלוי שניהם כא' כו' שהרי ב' מאמרו' הללו הם בגילוי הדיבור באו ובגילוי השמי' קדמו דא"כ לא יובן מ"ש בראשית ברא שהיא במח' בהעלם כנ"ל וא' השמי' תחלה ועוד דמ"ד ארץ קדמה היינו ממ"ש ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמי' הרי מצד בחי' המעשה דווקא ארץ קדמה ולא מצד בחי' העלם המח' דאדרבה בהעלם המח' שמים קדמו כמ"ש בראשית ברא כו' וד"ל אך הנה באמת מ"ש ארץ קדמה אינו רק מצד המעשה שבאה בגילוי דוקא וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בפ"מ דוקא וכנ"ל דעיקר הרצון הוא במעשה ולא מעשה שהי' בהעלם במ"ת שלא נק' מעשה בגילוי רק המח' שעלה בה המעשה דמח' למעשה נקראת ולא גופה של מעשה עצמה כו' ולהבין שרש הדברי' הנה יש להקדי' בשרש ענין ע"ס דא"י וע"ס דא"ח שע"ז מדבר במזמור דהללו כו' מן השמי' כו' וכל העליוני' ואח"כ הללו את ה' מן הארץ כו' וכל אשר בה עד מלכי ארץ כו' כי נשגב שמו שהוא בבחי' או"ח דהנה מבואר למעלה בענין מאמר דיהי אור שביום הא' שהוא בבחי' א"י הוא אור ההולך ונמשך מלמעלה למטה להאיר אור חסד מגבוה לנמוך וגם לאחר שהבדיל הרקיע ביום הב' שהוא מבחי' הגבורו' שהוא מבחי' א"ח (ויש בו יתרון מעלה שנק' גבורה שבחסד לחדש הבריאה יש מאין שזהו יח"ת שהוא למעלה מיח"ע וזהו סוף מעשה עלה במ"ת כנ"ל בססי' י"ח בקצרה) עכ"ז האור חסד זה בוקע המסך ומאיר עד סוף העשי' דהיינו עד הגלגלי' ומזלו' הגשמי' וכל צבאם שיש בהן בחי' הביטול והשתחואה לומר