ל, ג

שירה ואעפ"י שהמסך מבדיל בין יצי' לעשי' בוקע הארת אור אלקי במסך להיות בחי' הביטול בכל המלאכי' דעשי' (כענין הושיט אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן כו') וזהו הללו את הוי' דוקא מן השמי' אעפ"י ששם אלקי' מגן ונרתק כמ"ש במ"א בענין כ"ו כל"ח דחסדי' דא"י דהוי' בכל עולם בוקע במסך וצמצום דשם אלקי' וז"ש הודו לה' כו' עד הודו לאל השמי' כל"ח כי חסד אל כו' והיינו השמי' ומלאכי' עליונים וכל כוכבי אור כו' עד שמי השמי' והמים אשר מעל השמי' יהללו את שם ה' כי הוא צוה כו' חק נתן כו' פי' חק נתן להיות שאעפ"י שמאיר אורות החסדי' דהוי' דאצי' בע"ס דבי"ע עד מל' דעשי' שבט' גלגלים שמקבלי' מחיצוניות הכלים כו' כולם נמשכו ע"פ מאמר קו המדה שבמאמר יהי אור שכולל כל קצבת אור וכלי בכל עולם בשיעור ומדה ולא יוסיף ולא יגרע ולכך אנו רואי' שלא יהי' תוס' וגרעון בצבא השמי' אלא הן עומדי' מוי"ב בלי שינוי בתוס' וריבוי כלל וז"ש חק נתן ולא יעבור על המדה לא להוסיף ולא לגרוע (ואעפ"י שאמר יוצר משרתי' בכל יום כו' היינו מבחי' הברורי' כו' שבארץ שנק' חציר דגדל על אלף טורין ובהמה רבה שתת לון בגמיעא כו' כידוע) וגם מ"ש מחדש בכל יום כו' מע"ב אין זה חידוש מעיקרו רק לחד' את או' ושפע מציאות' באור ושפע חדש' ולא חדשה לגמרי רק כמו חידוש החיות באדם בכ"י כו' כידוע אבל הנה בארץ אנו רואי' דבר חדש שיש בה כח התחדשות הבריאה בהתהוות מציאות חדשה ממש שלא הי' מעול' במציאו' כלל והוא מה שאנו רואי' בחי' הריבוי ותוס' שמתהווה בארץ בכל חלקי דצח"ם שבה יש מהן ע"י זריעה כמו הזורע חטה בארץ שיתהוו חטי' חדשי' לגמרי ברבוי ותוס' והחטה הזרוע תרקב תחלה והי' לאין ועוד גם בלא זריעה תצמיח הארץ עשבי' ואלנות הרבה וגם הדומם הנמצא בה יתוסף ברבוי והתפשטו' חדשי' וגם חלקי המי' שבה יתהוו שם בתוס' וריבוי הנק' מ"ח שנובעי' בארץ עד אין שיעו' וגם יסו' הרוח ואש שבה יבואו שם בארץ דוק' בריבוי ותוס' עד אין שיעו' כמו כח הצמיח' שבה שהוא מיסוד הרוח שבארץ וכמ"ש במ"א בענין מעלה נשיאים מקצה הארץ דהרוח שבארץ נק' זיקא דמקמי מיטרא שמעל' הענן כי אדי' העולים מן הארץ שנעשה מזה העבי' המה מחלקי יסוד המי' ואש ורוח שבארץ ויסוד האש שבהן הן הברקי' שבמטר והמטר עצמו מחלקי יסוד המי' ובחי' יסוד הרוח כוללם יחד והוא מ"ש מוציא רוח כו' והוא זיקא דמקמי מיטרא כי ברוח מורכב כח העלא' והמשכ' ויריד' כמו מוריד הגשם ואמ"ר זה דענן מן הארץ בא וחוזר ונמשך בארץ ללחלח היבשות ולהוציא צמחה כמ"ש והרווה את הארץ והוליד' והצמיחה) וצמיחה זו ברבוי והתחדשות לאין שיעור ואם הי' אמ"ר זה מאש ומי' ורוח שבאין מלמעל' אין בהן כל חדש לחדש התהוו' עד אין שיעו' שהרי אמ"ר הרוחני מוגבל במדה ולא ימצא בהן רבוי ותוס' כלל מכמו שהן בעצם רק מפני שהעבי' והמטר מאדי הארץ באים ששם הכח של חידוש התהוות ואעפ"כ אם לא הי' בוקע ועולה בבחי' א"ח לא הי' אמ"ר שבארץ מצמיח מאומה (אעפ"י שכמ' מיני דומם וצומח הטמוני' בעפר יתהוו שם בריבוי גדול ע"י יסוד המי' ורוח שבארץ עצמם וגם כמה מיני מתכת מיסוד האש (לפי שכמו בים מתהווי' חלקי דצח"מ כך ביבשה מתהוים מכח עצמם) רק הפרי אילנות ותבואות יצטרכו לגשם מן השמי' ושיהיה נעשה מאדי הארץ דוק') והנה לכאור' מה שיש כח התחדשו' זו בארץ משא"כ בשמי' וכל צבאם לפלא יחשב אם זהו מצד יסוד העפר שבארץ כמ"ש הכל הי' מן העפר דוקא או מצד יסוד המי' שבה דוקא לפי שבטבע יסוד המים לעשות ההתפשטות ורבוי ולכאורה דוקא מצד יסוד הלחלוחי' שבה שהרי ארץ יבשה כמדבר לא