ל, ד

תצמיח כלום וכידוע דארעא חלחולי מחלחלא כו' דהיינו שהמי' הנקווי' למטה מן הארץ מששת ימי בראשית במאמר יקוו כו' וכמ"ש לרוקע הארץ על המי' כו' וכידוע שגער בהן בנזיפה וירדו למט' כו' חוזרי' ועולי' ובוקעי' מתחת לארץ ונכנסי' בעובי כדור הארץ וארעא חלחולי מחלחלא כו' ונבקעת הארץ בגידי' שבה ממי התהום (וע"ד שאמר נבקעו כל מעינו' תהו' רבה יתר מכפי המדה כו') ואם לזה יקראו בשם מי' חיים הדרא קושי' לדוכתה שהרי המי' הללו מ"ע היו תחלה רק עפ"י מאמר יקוו המים ירדו למטה ואיך יש בכח' לחדש המציאות דצ"ח בארץ אלא מוכרח לומר שלט מצד המי' שבארץ הבאי' מלמטה יתחדש שם המציאו' אלא דוקא מיסוד העפר שבה וכמ"ש הכל הי' מן העפר דווקא וכאשר מורכב בעפר מי' ורוח ואש יבא גם בהן חידוש ולזאת גם מים עליוני' הללו בעברם בארץ מלמטה למעלה נמתקו ממרירות שלהם ונתהוו כחדשות מעיקרם ונק' מים חיים ואז הם מתהווי' ונובעי' עד אין שיעור למעלה באין שיעור והפסק ואין זה מצד התהום שאין לא הפסק אלא מצד העפר שבארץ שיש בו כח המחדש התהוות מציאות מים חדשי' שלא הי' בתהום כלל וכמ"ש במ"א אך הנה עדיין י"ל דאם הי' רק סיבת הצמיחה מן הארץ רק מיסוד העפר שבו (ומה שבמדבר לא יצמיח זהו האש השורף הלחלוחי' ואש מכווץ ועושה העדר לצמיחה שבעפר כי גם העפר מורכב בו בלחלוחי' ולא לחלוחי' לבד אלא שמנונית וכמ"ש משמני הארץ ורמו ושמן מחלמיש צור וכמ"ש במ"א ואעפ"י שהחום מוליד כשמי"ת אבל לא אש השורף ומכלה כמו במדבר) א"כ יש פליאה גדולה ממה שאנו רואי' בגדרי הטבע דודאי הארץ תוציא צמחה מכח הצומח שבה דוקא ומ"ש בגשם והרוה את הארץ והולידה אינו אלא סיבה שתוציא צמחה כו' אבל הרי אמרו דאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' והמזלו' קבועי' ברקיע כידוע דהארץ אינו רק כמו גרגיר חרדל לגבי כדור השמי' הסובב עליו וכל המזלות הקבועי' בה משפיעי' המה לכל חלקי אקלימי הארץ בכל פרט שבה וכמ"ש אני אענה את השמי' תחלה ואח"כ הם יענו את הארץ כו' וכמ"ש ביאור זה במ"א ואיך יתכן שיהיה בארץ שני כחות משפיעי' גשמי' שהמה מרווים את הארץ והולידה והצמיחה וגם המזלות כמו וממגד תבואות שמש וממגד כו' שהשמש זורח על הארץ ומגדלת תבואות ונק' תבואות שמש דוקא ומזלות פרטיי' שמגדלי' כל צמח בפרט כמו שא' אין לך עשב בפרט שאין לו מזל מיוחד אליו כו' ועוד שהב' כוחות הללו הן בו הפכי' מן הקצה לקצה שהרי הגשמי' הן מבחי' מי חסדי' היורדי' מגבוה כו' שהמים הן בבחי' קרירות ולחלוחית שבמי' הם בבחי' התפשטות כטבע המים כו' והשמש והמזלות שמאירי' הן מתפשטים בחום דוקא וראי' לדבר שבמקו' שהחום של השמש לא יגיע שם לא יצמיח שם בכי טוב לפי שכל חום מוליד יש מאין (וכמו ??? המ"ד שבחום מוליד חדשות ובלא חום אינו מוליד וכתולעת המשי שמתהווה ע"י החום דווקא) וכמ"ש עוד כל ימי הארץ קיץ כו' קור וחום כו' ואם החום דוקא מוליד הקור לא יוליד וכמו שאנו רואים שכל גידול תבואות בחלק שבדרום שהחום של השמש שם ולא בצפון בריחוק ששם הקור כו' (רק בקרוב לקו השוה החום שורף ומכלה וכמו המדבר וכה"ג) ועוד שהרי הארץ מצד עצמה א"צ כלל לשום קבלת שפע להיות שיש בכח עצמה להוליד ולהצמיח הכל כמ"ש כי כארץ תוציא צמחה כו' והגשמיי' אינו אלא לרוות חלקי הארץ אבל גוף הצמיחה מיסוד העפר שבה דווקא מורכב מיסוד המי' ולחלוחי' עצמה וכמו"כ הגשמי' נעשי' מאדים העולין