לא, א

מן הארץ דווקא ואיך יתלה הצמיחה שבה בחום השמש או במזל המכה ואומר לו גדל כו' או בגשמי' וכה"ג שכל זה סותר למ"ש הכל הי' מן העפר בעצמו וראי' לזה מוי"ב שא' תדשא הארץ כו' תוצא הארץ כו' והרי אז לא הי' אדם עדיין לעבוד את האדמה בחרישה וזריעה והשקאת מי גשמי' וגם עדיין לא הי' שמש ברקיע השמי' עד יום ד' שא' יהי מארת ברקיע כו' ומאמר תדשא הארץ כו' ביום ג' הי' כידוע וכתיב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע כו' ועץ עושה פרי כו' ולא הי' מזל המגדל ולא גשמי' רק מכח הארץ עצמה דווקא וכמ"ש בזהר דארץ אפיקת ועבידת כו' אלא מוכרח לומר שהכל הי' מן העפ' מצד עצמה ואעפי"כ המזל מגדל וע"י גשמי' כו' ושניה' אמת וד"ל:

(כג) ולהבין זה הנה שרש הדברי' יובן עפ"י המבואר במ"א בפי' דור לדו' ישב' כו' בענין הפסוק דור הולך כו' והארץ לעולם עומדת דמה שיש בארץ כח המהווה מציאות חדשו' מאין ליש אשר אין ביסודו' העליוני' דאמ"ר שלמעל' ממנה הוא לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וזה הכח המהוו' מאין ליש בלי הפסק (כמו כח המוליד באדם שאין זה רק מכח אלקי כמשי"ת) הוא מבחי' כחו של אא"ס שבתחלה כי הארץ סוף הכל שאין עוד למטה הימנה לכך נמצא בה כח התחלה ועד"מ מהילוך המי' ממחצב המעיין מגובה ההר שבסוף דוקא כאשר אין עוד מקום להתפשטותם יחזרו בכח לעלות למעלה וכח זה שעולה למעל' אינו רק עד מקור הראשון והוא מכח הסוף שבא בהיפך מטבע המים שיורדי' מגבוה לנמוך וה"ז כמכה באבן בכח בכותל שאותו הכח עצמו חוזר אליו ואמנ' אין זה יתרון לכאורה אבל באמת נמצא יתרון כח בכח זה החוזר למעלה יותר מכח הנמשך וכנראה בחוש בכמ' דברים וכ"ז אינו רק דוגמא לד"ז למה שנמצא כח הצמיח' בארץ ברבוי והתפשטות הרבה יותר מכפי הקצוב במדה בהוספת כח העולה וחוזר הנ"ל כי הצמיחה וריבוי בלי שיעו' מוגבל כלל וכלל כידוע וא"כ אין למצוא דוגמ' לזה רק מענין כח התולד' שבנקבה דכתיב אשה כי תזריע וילדה כו' ודאי שכח המוליד ממ"ן שלה דוקא וראי' לזה מסוף דבר דגם אחר שקבל' טפת המ"ד לא היה נמצא ולד שלם ברמ"ח אברים כו' וצפרני' ושערו' שכ"ז אינו רק מכח הנוק' שבבטן האם דוקא נגדל ונצמח מעצמו בריבוי והתפשטות זאת בכל פרטי חלקיו בלי סיוע לזה ממ"ד כלל ואדרבה המ"ד נסרח והיה כלא היה כמו חטה הזרועה בארץ שננרקבת והיה לאין ממש בקליטתו בארץ ואם לאו אין צמיחה כלל כך הטפ' הנקלטת תקלט ותבטל ואז דווק' מ"ן שלה תצמיח הולד ברבוי התפשטות בציור רמ"ח אברי' כו' וכמו אילן עושה פירות שהגידול מלחלוחי' השרשי' שע"פ המי' (ובל' קבלה נק' ה"ח המגדילי' הולד בבטן אמו כ"ז שהייתו והיינו ממה שאוכלת כו') ואמנם בלא טיפת המ"ד לא הי' כח התולדה שבה עושה מאומה ומובן מזה שזריעות המ"ד שנק' מי החסדי' אינו כמו המים שמגדלי' מכח הארץ שזהו בחי' מ"ן דווקא כענין אשה כי תזריע כו' אלא הוא כמי הגשמי' ובתנאי שהאשה תעלה מ"ן לקבל כענין אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טיפי' עולין כנגדה שזה רמז להעלא' מ"ן בכפליי' דמ"ד שאז הטפה תקלט וכמ"ש נקבה תסובב כו' (וכמ"ש במ"א בביאור המא' דוהתקדשתם אלו מ"ר בחי' מ"ד והייתם קדושי' בחי' מ"ן כו' כי קדוש אני באמצעיתא דאיש ואשה שכינה ביניהם כו' שהוא כח התולדה לאין שיעור שנמצא באמצעות חיבור ויחוד זה דמ"ד ומ"ן היינו כי קדוש אני שיש בזה כח האלקי ולכך נמשך לאין שיעור ונק' ברכת פרי הבטן שהוא בא ע"י כח האלקי כמו שאנו רואי' שלא יועיל כל