לא, ב

יחוד דכר ונוקבא להוליד בלתי סיוע כח אלקי שיברך אותם כמ"ש ויברך אותם כו' ויאמר פרו ורבו כו' ובל' רז"ל היינו ענין ג' שותפין אב ואם כו' והנה הלובן שמן האב עצמו' ואודם שמן האם בשר כו' ע"ז אמר עור ובש' תלבישני מאוד' של אם וכגבינה תקפיאני מן הלובן כו' וכמ"ש במ"א ביאו' זה ואין זה סתיר' לענין הנ"ל דעיקר התולדה מהנוק' כי גם מה שלובן דאב נעש' עצמות זהו ממ"ן דנו"ק כידוע במשל המחבץ או כמו הקיבה בחלב שז"ש כגבינה כו' ולכך א' מי' אמצעים בין גבינה לבשר כו' וד"ל (ואין מכ"ז דמיון לגשמי' בארץ רק למזל המכה ואומ' לו גדל יש לו דמיון מעט כמשי"ת) ונמצא דדוגמא דדכר ונוק' הוא ענין גשמי' בארץ כי ע"י השקא' מי' נק' בית הבעל כמו כי יבעל בחור כו' כמ"ש ברי' מס' מ"ק ואמנם הגשמי' באין מן העבי' מאדי הארץ ועכ"ז הן מועילין להוציא כח התולדה שבארץ ודוקא בצירוף הרוחנית דכח המזלות שברקיע כמ"ש אני אענה את השמים כו' וכמ"ש גשם נדבות תניף ונק' גשמי ברכה להוליד ולהצמיח כו' וכמ"ש מוריד הגשם ודוקא משום דאני אענה את השמים תחלה והם כו' והענין הוא כידוע דמזל המכה ואומ' לו גדל אין עצם הגידול מן המזל רק שאומר לו גדל והוא כח רוחני המסייע לכח הצומח שבארץ להיו' בו חום המוליד [כדמיון מ"ד דכלול מיסוד הרוח דוקא כי רוח יזרעו ולכך יוליד בדומה לו ונמצא עיקר כח המוליד בדכר דוקא שהרי אם אינו יורה כחץ אינו מוליד לפי שכל חום מוליד רק שהתולדה עצמה ממ"ן דנוק' וכמ"ש אשה כי תזריע וילדה שהוא עצם התולדה כמו בארץ דכתיב בה והולידה והצמיחה מטעם שעצם התוס' ורבוי המחודש מכח הנוק' בא רק שהוא בא מצד כח הדכר שיש בו כח המוליד דוקא וסריס אינו מוליד הגם שיזרע זרעו כי רוח המוליד חסר לו ונמצא יובן מזה במ"ש אני אענ' את השמים כו' שזהו ג"כ ע"ד דמיון זה ושניהם אמת ולכך נק' תבואת שמש דוקא וכה"ג ועכ"ז העיקר בגשמי' תלוי והוא בזיקא דמקמי מיטרא וזיקא דבתר מיטרא (כמ"ש במ"א בביאור דעולת תמיד כו') ודרך כלל ג' אלה בני חיי ומזוני במזל תלי' דמזל מעשיר כו' וכמ"ש בר"א בן פדת ואי בעית דאיהפכת לעולם המזלות ואז איפשר איברת בשעתא דמזוני לפי אופן קביעת המזלות נגד הארץ כענין ז' שני הרעב כו' כמ"ש אני אענה כו' כי מסד' הכוכבי' במשמרותיה' כרצונו דווקא) ובכ"ז מובן ענין הנ"ל בארץ דגם שהעיקר של התוס' ורבוי בא מכח עצמה לפי שבסוף הכל נמצ' כח התחלה ויותר מזה והוא מה שמחדש מאין בלי הפסק מ"מ צריכה לקבלת שפע לעתות בה התולדה (ולפ"ז מ"ש תדשא הארץ ועדיין לא הוו גשמי' אעפ"י שרקיע כבר הי' מיום ב' רק שע"פ מאמ' נעשה בהכח זה דווק' והוא ע"פ מאמר זה דתדשא הארץ ותוצא הארץ כו' כמ"ש במ"א וד"ל] אך אם כן לכאורה אינו מובן מה שהארץ תצמיח על ידי מי התהום שבוקעין בה כנ"ל ואמנם אין עיקר התולדה ורבוי מהם רק מיסוד העפר שבה והמי' הללו המה רק כמו בחי' מ"נ דאשה כו' שעושין ההתפשטות כנראה בחוש שכל דבר יצמח וירבה התפשטותו ע"י לחלוחי' המים אבל לא שיחדשו עצם המציאות מתחילת הווייתו רק ע"ע כח שבעפר דווקא וכמ"ש הכל הי' מן העפר כנ"ל וד"ל (ולפ"ז יובן ההפרש בין מ"ע או באור הזרוע למעל' שאין בהם החידוש לחדש דבר מעיקרו למ"ת שעוברי' בארץ שעושין החידוש מאין כו' שאין כ"ז רק ענין ההפרש בין ב' מיני שפע בין עו"ע שנק' יש מיש ליש מאין כידוע שבחי' עו"ע ה"ז כעשיר שמשפיע לעני וכרב לתלמיד שאין זה מאין ליש אלא יש מיש דמה שהי' כבר במציאות יש במשפיע נתקבל כיין בכוס ולעני לית לי' מגרמי' כלום רק מה שקיבל ככוס שקיבל היין וכן